אמנם יום הכיפורים חלף, ואיתו גם הסרטים והכתבות על המלחמה ב-1973, אבל אני בחודשים האחרונים עוסק בה, ובעיקר ביומיים הראשונים בתעלה. במסגרת זו אני מעיין, קורא קטעים, מרפרף וקורא ספרים הקשורים לזמן ולמרחב. היום קראתי את הספר הקצר אבל החזק של מוטי אשכנזי [עם ברוך נבו ונורית אשכנזי], הערב בשש תפרוץ המלחמה, הקיבוץ המאוחד, 2003.
אשכנזי מתאר בשפתו, ובתיאור ישר וישיר את קורותיו בארבעה חלקים. הראשון, פיקוד על מוצב בודפסט, התגייסות למילואים, היוהרה והשאננות ומאבקו בכך עד פרוץ המלחמה; פיקוד על המוצב תחת הפגזות והפצצות והתקפות עד עד 12 באוקטובר; תקופת המילואים הממושכת עד ראשית פברואר 74, השיקום, הלם הקרב והמשפחות השכולות; ותנועת המחאה שהתחיל והוביל.
בתיאורים בולט אומץ הלב הפיזי, הנפשי וגם האזרחי של אשכנזי. יש עניין בכל החלקים, אולם מומלץ לכל מפקד לקרוא את האופן שבו ליכד והנהיג אשכנזי את חיילי המוצב, הצורך בהכוונה, במשמעת ודוגמה אישית. אשכנזי משתף בהתלבטויות, בחששות ובמצוקות, ובכך גדולתו.
#ספר על מנהיגות, קשיים ומחאה. מומלץ לכולם ולמי ששכח שאת הדברים עושים אנשים, והם גם משלמים את המחיר.