הקריאה בספרו של יאיר אורון על השפעות 'ארבעים יום של מוסה דאג' ['מאה שנים של מוסה דאג'] עוררה את סקרנותי בדבר רצח העם הארמני, והכחשתו. חשבתי מה לקרוא בעניין, ונזכרתי שלפני שנה או יותר אספתי ברחוב ערמה של ספרי הקורס ג'נוסייד של האוניברסיטה הפתוחה. לא ידע אם את כל הספרים אספתי, אבל יחידה 5 'רצח העם הארמני השכחה והכחשה' שכתב יאיר אורון הייתה ביניהם (האוניברסיטה הפתוחה, 2007).
בספר אורון מתאר את התהליכים שהובילו לרצח העם, את אופן ביצוע הרצח, את התייחסות 'המשקיפים' בזמן האמת ומעט לאחרי [דוח של אהרון אהרונסון מ-1916, הוא חשוב], ואת ההשפעות של הג'נוסייד על העם הארמני, וגם את השכחה ואת ההכחשה המוסדית התורכית, ואת המאמץ הארמני להזכיר.
סוגייה שנדונה במשך הספר הוא השונה והדומה בין 'השואה' לבין רצח העם הארמני [וגם האחרים]. והאם ניתן להשוואות ולמה זה כדאי? וגם השאלה המוסרית מדוע ישראל בניגוד למדינות אחרות לא קבעה מועד לציונו?
[למשל הצעה שכזו נדחתה טרומית בפברואר השנה, הסיבה בתשובת הממשלה: "חשוב להכיר בסבל שחווה העם הארמני בטרגדיה שעבר, ולצד ההזדהות העמוקה על רקע חוויות העם היהודי, אין מקום לנקוט עמדה בנושא לנוכח מורכבותו והשלכותיו המדיניות והיותו בעל הקשר פוליטי מובהק."]
#ספר על היבטים של רצח עם, על סבל, על הכחשה ושאלות מוסריות. למתעניינים ברוע, במדיניות ובהיסטוריה.
ויש גם שיר
אם כבר קראתם את זה, אז תקראו את סוון לינדקוויסט, 'השמידו את כל הפראים!' (עם עובד, 2017).