מכיוון ששוחחנו רבות אודות ספרים העוסקים במלחמת יום הכיפורים, ודנו בסיפורים האישיים של הלוחמים, הביאה והשאילה ס' את ספרו הקצר, הישיר, האישי והנוקב של האמן יורם קופרמינץ - 'אוקטובר יומן מלחמה (בבל, 2000).
קופרמינץ היה חייל צעיר, חודשים בצבא, קשר בהנדסה קרבית, ללא צוות חברים קרוב (כיתה, מחלקה), הוא נע ונד במדבר סיני, בדרך היורדת לתעלה עד 'חצר המוות' של הצליחה. שם נפצע פיזית קשה ב-18 באוקטובר. אבל פציעתו הנפשית התחילה קודם ונמשכת עוד. יצירתו האמנותית של קופרמינץ עוסקת ומתעדת את קשיי וזוועות המלחמה, והם באים גם לידי ביטוי בספר.
בספר מתאר קופרמינץ במילים ובמשפטים קטועים את קורותיו. תחושת הבדידות בשדה הקרב, ללא אנשים מוכרים הוא מחפש שותפים - קשר לא ידוע ונהג מזדמן, אימת ההפצצות ופחד המוות, אובדן תחושת הזמן ואובדן החמלה, ההשפעות הפיזיות והנפשיות של המלחמה מתוארים ללא כחל ושרק וללא פילטרים.
#ספר אישי על המלחמה שלא עוזבת. מעורר מחשבות.
ויש גם שיר.
אם כבר קראתם אז תקראו את אביגדור המאירי, השיגעון הגדול, דביר, 1989.