היום טיילנו בנחל חרוד בקטע שבין גשר הקנטרה ובין קניון הבזלת. לא הייתי שם מעולם. אני מטייל, אבל לא מספיק. והאם נראה לפחות חלק מארצנו? שלא לדבר על מקומות אחרים. אז אם הייתי כמה שעות בפירנצה בקיץ האחרון, זה נחשב שהייתי בפירנצה? האם יש משמעות לביטוי: "הייתי ב..." זה תלוי, אולי, במה שספגת, שקלטת ובמה שנשאר. אולי.
ובפירנצה ובמה שנשאר מביקור בה, עוסקת הנובלה 'יומנו של בן חמישים' של הנרי ג'יימס (תשע נשמות, 2018 [תרגם נפלא ארז וולק]). המספר או כותב היומן חוזר בגיל חמישים המופלג לפירנצה שם שהה בשנות העשרים לחייו ושם התאהב ברוזנת, ושם נשאר לבו. ביומן הוא מתאר את חיפושיו אחרי עברו, ומה שזוכרים מהנעורים. כפי שמתואר בקטע קצר מהגרסה המוקלטת של הספר [הנה כאן].
האם מפגש עם בתה של הרוזנת ומחזרה האנגלי הוא מקרה של דה זה וו? היומן מתאר את ניסיונותיו של המספר להציל את הצעיר מהכאבים שחווה מסיפור התאהבותו, ואולי זה משהו אחר? אולי הוא מנסה להכשיל סיפור שיצליח? ג'יימס מצליח להתבונן ולשאול את השאלות המורכבות של אהבה, של כישלון ושל זיכרון ונוסטלגיה באופן עדין-נוקב ובהיר-עמום.
הספר הוא חלק מסדרת ספרים שההוצאה האהובה עלי 'תשע נשמות' מוציאה באופן שונה 'מפה לאוזן'. תוכלו לקנותם באתר ההוצאה או במכירות מיוחדות. אם הבנתי נכון מדובר ב-600 עותקים לכל ספר בסדרה. כך מקווה המו"ל ליצור עניין וגם להצליח לקיים את ההוצאה. ולי יש עניין רב שזה יצליח. ולא, אני לא מקבל ממנו כסף, אני דווקא משלם, אבל אני רוצה שההוצאה תמשיך להוציא ספרים נהדרים כמו זה. [ומכיוון שקניתי את ששת הספרים הראשונים של מפה לאוזן, צפו להצפה בסקירות].
#ספר של הנרי ג'יימס שעדיין לא קראתי ממנו, אבל בעקבותיו אקרא. על אהבה, על אכזבה ועל זיכרון. מומלץ ביותר.
תקראו ותהיו נחמדים. ממש.
ויש גם שיר