הפתגם האהוב עלי הוא: "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא". איזה צליל ארמי נהדר יש לאמירה הזו. מטבע קטן בכד גדול עושה הרבה רעש. ממש כפי נאמר בראשית רבה על אילני הסרק. סוגיה זו של קשקשנים ופטפטנים מטרידה את האנושות בכלל, ואת הפילוסופים בפרט, ולכן פתגמים, משלים, אימרות, מימרות וחיבורים רבים תקפו את הנושא מזוויות שונות, עד כדי פטפטת...
דוגמה טובה לכך, וגם מרתקת בכתיבה היא 'על הפטפטנות' של פלוטרכוס (נהר ספרים, 2018 [תרגום, הערות ואחרית דבר אברהם ארואטי]). פלוטרכוס פילוסוף, היסטוריון ומסאי יווני שחיי מזמן, עוד לפני תחילת ספירתם, כתב רבות, וגם רבים מכתביו שרדו ותרגמו. לפי פלוטרכוס, הפטפטנות היא מחלה וסכנה: "מבין יתר ההיפעלויות והחולָיִים יש שהם מסוכנים, יש מאוסים ויש מגוחכים; אך הפטפטנות חובקת את כל אלה גם יחד. הרי פטפטנים הם מושא ללעג, כי הם מספרים את הידוע לכול; מואסים בהם כאשר הם נושאים בשורות מרות, וסכנה מרחפת מעל ראשם הואיל ולא יוכלו לשמור סודות." שיש לרפא אותה. בחיבור הקצר הוא מסביר את מקורותיה, את גורמיה ואת הסכנות, ולאחר מכן מציע פתרונות.
מעבר לכך שזו ספר חובה לאנשי ביטחון המידע והצנזורה: אמת, שום מילה שנאמרה לא הועילה כאותן מילים רבות, אשר לא נאמרו. הן אפשר לומר בזמן מן הזמנים דבר מה ששמרנו בסוד, אך לבטח אי אפשר להשתיק מה שנאמר אך פעם, כי מילים אלה כבר התפשטו והרחיקו נדוד." [את הציטוטים העתקתי מקירו של המתרגם], הרי מה שמרתק הוא היכולת של פלוטרכוס, ואני מקנא בה, לשזור בטקסט ולהסביר באמצעות כך באופן לוגי, פתגמים וסיפורים. רק בגלל זה כדאי לשתוק ולקרוא את הספרון.
#ספר על קשקשנות ודברנות, המסביר שזו בעיה עתיקה עוד לפני צוקרברג. כדאי לשמוע לפילוסופים זקנים. מומלץ [ותודה לנהר ספרים על התעקשות להוציא את סדרת 'זמן פילוסופיה'. בעצם גם על זה].
תקראו, תדברו פחות ותהיו נחמדים יותר.
ויש גם שיר, שקוף איזה, אבל הביצוע...