אני ממעט לקרוא ספרי מתח. קורא כשמזדמן. לא תמיד זה מותח, אבל יש את ספרות הסקנדינבית זו עם איש השלג, ורציחות הסימבוליות שנערמות זו על גבי זו עם הבלש המיוסר, הסוחב רגל, טראומות ואלכוהוליזם, גירושין ועוד ועוד. נו, יו נסבו כאלה, ליסבאת הנערה עם קעקוע דרגון ועוד כל מיני דברים, ארנבים מפלצתיים, סדרת הגשר הנהדרת. בלש או בלשית הפותרים מעשי רצח סדרתיים, פולחניים, זוועה חיה. בכל מקרה מזמן לא קראתי שכאלה, והנה יצר איתי קשר יגאל צור, ושאל האם אני מוכן לקרוא את ספרו 'המחוז הדרומי' (בזלת, 2020). לשאול אותי האם אני מוכן לקרוא ספר? נו, באמת? ברור שהסכמתי, ואחרי יום הניח צור את הספר בתיבת הדואר [זה היה גילוי נאות]. צור לוקח את האימה והרצחנות מנורבגיה הפרוורטית לנתיבות עיר הקודש הדרומית, לפריפריה "הנידחת", למקובלים מטעם עצמם ומטעם מעריציהם, לקבר הבבא סאלי: "רב-נגד שפלר, הקיבוצניק היחיד במחוז הדרומי של המשטרה, נשמע מוטרד וקודר. "תגיע. עמלק נחת עלינו. אמרתי לך שזה יקרה יום אחד. אתה לא הקשבת לי. אני אומר לך, זאת קריסת מערכות. זה חיידק אלים טורף, שיאכל את כולם ובסוף גם אותנו." ומציג לפנינו בלש שהוא תערובת פריפריאלית דרומית, נימר בקרמן קצין הבילוש תערובת של אב בדואי מוסלמי ואם רוסיה יהודייה המתגורר בצריף באחת הפזורות. חוסר שייכות מכל הצדדים.
בנתיבות, שאגב צומחת, פורחת ומתרחבת מאוד בשנים האחרונות; בנתיבות של צור, תערובת של עולים ותיקים מארצות המזרח, עולים מרוסיה ומאתיופיה, חוזרים בתשובה, בחורי ישיבה, מסתנני עבודה שמגיעים מרצועת עזה ותחנת רכבת. כאן נרצחת-נשחטת תמר נערה תמה ויפה בת 14 החיה עם אמה החוזרת בתשובה, ותלמידה במכללה לבנות. הרוחות מתלהטות בעירה ובמחוז הדרומי של המשטרה. צוות של טיפוסים משולי המשטרה מתקבץ סביב נימר ויוצא לפתור את התעלומה: אמסטרדם הגוסס החוקר הוותיק שהושלך לפינה, יאנה הפתולוגית, ושפלר קיבוצניק עם השפם. מנגד העיירה וחצרו של המקובל מצופפת שורות ומפעילה כוח ומאמצים נוספים למנוע את החקירה. דמות חשובה נוספת היא מנהל החצר. דמות אב-טיפוס של רב חוזר בתשובה שהיה טייס קרב ונפל בשבי הסורי. בכלל, צור מרכז ומתמצת את המאפיינים, שלא לומר את הסטראוטיפים הישראליים. של הבדואים הגששים, של המשטרה שמסתירה והשוטר המושחת, של מה שהייתה "ישראל השנייה" [לא במובן אב"חי) המתגוררת בשיכונים העלובים, של הרוסיות, של קולנוע ועיתונאות מקומית, של החוזרים בתשובה ושל האלימות החרדית.
"אנחנו כאן לא בז'אנר של המתח אלא של הזוועה." העיניים שלו טיילו על הגופה. "הוא מרח אותה בדם, העביר את היד המתועבת שלו, לטף אותה בדם. למה?"
"אתה שואל אותי?" שאל שפלר בתמיהה.
"המניאק שחיסל אותה חגג חתונת דמים ושחיטה ביחד."
בעוד נימר אוסף רמזים, ונאבק במנסים למנוע את החקירה, נרצחת צעירה נוספת שבאה לקבל ברכה מהרב. הרצח הפולחני הנוסף קורה בשירותי תחנת הרכבת בנתיבות. האם מדובר על חזרה של רציחות סדרתיות שאירעו שבע שנים קודם לכן, והאם הדיבוק קשור לזה? והאם יצליח נימר למנוע רצח נוסף? למרות שאין זו ספרות גדולה, ויש פה ושם חורים בעלילה ובדמויות, ובכל זאת מדובר בחום הישראלי ולא באיפוק מצמית הדם הסקנדינבי, צור עושה עבודה יעילה. בפרקים ומשפטים קצרים תוך שהוא משלב פסוקים מהמקורות, רמזים, אקשן ומין, הוא מוביל את הקורא והבלש לקו הסיום של כמה שעות קריאה קלילות ומהנות, ומה צריך יותר מכך מספר מתח?
#ספר של רצח סדרתי בפריפריה, לכמה שעות של קריאה קלילה ומהנה. מומלץ לטיסה הבאה [אם יהיו] או לקריאת הפוגה לפסדו-אינטלקטואלים כמוני.
חיסון, מסיכה, שיקול דעת, קריאה, נחמדות.
ויש גם שיר
הבט השמיימה, וספור הכוכבים -
אם תוכל למנות אותם
אם תוכל לך
Comments