בחיאת זם-זם - משורר במדבר המערבי

שער מעלמיןן לזם-זם של קיית דוגלאס

אי שם ב-1995 זכיתי ללמוד בפו"ם שיעורים בהיסטוריה של קרבות המדבר המערבי מפי כתריאל בן אריה. הוא היה היסטוריון צבאי קלאסי סוג שאיננו נפוץ עוד במקומותינו, השעורים אופינו בידע רב ושליטה בפרטים והסברת משמעותם. אז, אני בטוח, לא הבנתי מדוע צריך לדקדק בפרטים. היום, אני מקווה, אני מבין יותר. כשלומדים היסטוריה צבאית כלימוד מקצועי-מעשי, חייבים לעסוק בפרטים הקטנים - בגודל הכוחות, הרכבם ומיקומם, בערפל ובשעת הפעלת האש, בהונאה המקומית ובשיתוף הפעולה בין החילות ועוד - בלי זה לא מנצחים בקרב. לצערי במהלך אותה שנת לימודים נפטר בן אריה אבל אני תמיד נזכר בו ובשיעוריו, כאשר אני קורא אודות המאבק על השטח העצום שבין הים התיכון ולסהרה, ומהדלתא של הנילוס ועד האוקיאנוס האטלנטי בזמן מלחמת העולם השנייה. השבוע קראתי עוד אחד מהספרים הרבים שיצאו על הקרבות הללו 'מעלמיין לזם-זם' שכתב קית קסטליין דוגלאס (Keith Douglas) (מערכות, 1972 [תרגם יוסף עוזיאל]). הספר הנוכחי מצטרף לרצף ספרי מלחמת העולם השנייה שירשתי או שדדתי מספרייה שנסגרה - 'אש ביער'; 'ספיטפייר מעל מלטה'; 'האסטרטגיה הגבוהה בהתגשמותה'; ו'ההצגה הגדולה'.

חזיר בלילה - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה, 2021)

הספר של דוגלאס שונה ממרבית הספרים שקראתי אודות הלחימה במדבר, לא ניתן להבין ממנו את האסטרטגיה או הטקטיקה של הלחימה. זה בגלל שדוגלאס לא מתעניין, לא מבין או לפחות לא מתייחס ל'מלחמה' במבט רחב. דוגלאס היה משורר מבטיח לפני המלחמה, אבל ב-1940 התגייס לאקדמיה לקצינים, ולאחר שבפברואר 1941 הוסמך, הוצב בארץ-ישראל ובקהיר. במקום להיות בגדוד הוא הוצב בקצין הסוואה במפקדת הדיביזיה בקהיר. כאשר החל הקרב השני של עלמיין באוקטובר 1942, הוא לקחת ללא רשות משאית והתייצב בפני מפקד הגדוד או הריג'ימנט. שם קיבל פיקוד על מחלקת טנקי קרוסיידר ואיתה נלחם, המתין, נע, המתין, נלחם ונפצע. תיאור הקרב בו נפצע מאש הגרמנים הוא מצוין. למרות שנדמה לקורא שמה שמעניין את דוגלאס זה מזון טוב, שתייה, שיחות באוהל הקצינים וסיגריות איטלקיות, הרי הוא מגלה תעוזה בכך שיוצא קדימה לסייר ונמצא בקו הקדמי של הגדוד והדיביזיה. פעולה דומה שעשה ב-9 ביוני 1944 בקרבות בנורמנדיה, כאשר יצא לתצפית קדמית רגלית עלתה לו בחייו. בין סיום הקרבות באפריקה לנחיתה בנורמדי, הספיק להוציא את הספר.

"The noble horse with courage in his eye,

clean in the bone, looks up at a shellburst:

away fly the images of the shires

but he puts the pipe back in his mouth."

סימטה - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה, 2019)

דוגלאס בוחן ומתאר בעינו החדה ועטו המושחזת את הדמויות בגדוד, כמו מפקדו של הגדוד, דמות אקצטרנית שניתן לראות את ג'ון קלייז מגלם אותה. דוגלאס מכנה אותו פיקאדילי ג'ים אם כי מדובר בחבר פרלמנט שמרני Edward Kellett, אשר מתואר כמטורף אריסטוקטי. למשל אחרי שדוגלאס חוסם את ציר התנועה, פיקאדילי, צועק עליו: "פנה לעברי בהשמיעו באוזני דברים נמלצים ונמרצים, כיאות לחבר-הפרלמנט הבריטי: "אתה קצין צעיר וכושל ביותר, אינני יכול לתת ביטוי עז יותר לכעסי עליך. הייתי הורג אותך בו במקום. אתה חוסם את הנתיב היחיד שנשאר לצבא כולו [...] מכל האידיוטים הארורים שנקרו על דרכי, אתה הוא הגרוע ביותר. אתה יכול לראות עצמך במאסר פתוח." [עמ' 98] או סגנו: "הוא היה קשיש מפיקאדילי ונדמה לי שעשה בגדוד יותר מכל איש אחר. הוא היה עשיר מופלג ונאה, ונראה, כפי שאמנם היה, כדמות שיצאה מהמאה התשע-עשרה. הוא היה מרסים. רעיונותיו היו פיאודליים במובן הטוב ביות - כל האנשים בגדוד היו מוחזקים בעיניו כאריסים שלו, אריסי-משנה, צמיתים וכן הלאה, והוא ראה עצמו אחראי להם כבעל-אחוזה." [עמ' 103]. שניהם נהרגים בחזית אחרי שהובילו את הגדוד בקרבותיו. פיקאדלי אגב נהרג בעודו מתגלח. בכלל דוגלאס מנתח את היחסים בין אנשי הרג'ימנט - "הנערים/הבחורים" שידעו לרכב על סוסים לבין אנשי הטנקים החדשים שלא מהחוג. גם את התנהגותיהם של הקצינים והמש"קים לסוגיהם, יחסי העורף והחזית ועוד: "הטנקים החדשים נתגלו לבסוף כטנקים הישנים של דיביזיה אחרת - עוד מספר הפתעות כאלה, הירהרתי, ואנו נוכל להתחיל לראות עצמנו כגייסות מחושלים - משום שחיילים המתנסים בהתנהגותן הבלתי-צפויה של המחלקות השונות של המטה, אשר הם משמשים להן ככלי-משחק, מסוגלים לעמוד בכל מבחן." כמו במלכוד 22 הוא צופה בציניות בתהליכים ובדמויות: "הרב-טוראי הזריק את המורפיום אל תוך זרועו של דאן [...] נראה שמצבו של דאן לא הוטב לאחר הזריקה. ומה הפלא בדבר? לאחר זמן נתברר כי הזרקנו לו תכשיר שנועד לעורר אנשים לאחר הרדמה, ושניתן לנו בטעות במקום המורפיום." [עמ' 144]. בספר תיאורי הווי של יחידת חזית, אבל גם תיאורי קרבות של המחלקה והטנק הבודד מבלי כחל ושרק וביבשות בהירה.

"How to Kill"?

Now in my dial of glass appears

the soldier who is going to die.

He smiles, and moves about in ways

his mother knows, habits of his.

The wires touch his face: I cry

NOW

#ספר של טנקיסט-משורר. תיאור שונה, חד, ציני ובהיר של חיי לוחם ומפקד בקרב ובחזית במדבר המערבי. מומלץ לחובבי היסטוריה של מלחמת העולם השנייה, קרבות שריון ואדם בקרב ובהמתנה לקרב.

תתחסנו, הטו מסיכות, הפעילו שיקול דעת, וגם תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר

Together we stand, divided we fall

Come on now people, let's get on the ball and work together

#ספר #דוגלאס #מעלמיין_לזםזם #מלחמת_העולם_השנייה #טנק #מערכות #שריון #משורר