גם בקצה העולם עושקים ורוצחים

שער הספר 'תרועה לראנקאס' של מנואל סקורסה [מקור אתר סימניה]

שאלה מעניינת ואולי גם חשובה, לפחות עבורי, היא מה הוא ספר טוב. מה הם המדדים בקביעת ה'טובות': האם הנושא? אופן הכתיבה? בניית הדמויות? אולי גם המסר? אין לי מושג. אני מניח שזה שלא למדתי ספרות [הייתי בשיעורים בתיכון, אבל בין להיות ובין ללמוד יש פער], הוביל לכך שאין לי כלים מקצועיים לשפוט מה הוא ספר טוב, למעט התחושות הפרטיות המגובות בכמות. לכן, רק עם הניסיון המעשי, כלומר הניסיון שנלמד מקריאה בלבד, אני יכול לקבוע לעצמי ש'תרועה לראנקאס' שכתב מנואל סקורסה (דורה, 1975 [תרגם יוסף דיין]) הוא בין הטובים, אם לא הטוב, מתוך קרוב ל-130 ספרים שקראתי מתחילת השנה [או שאולי הכמות לא מאפשרת לברור את האיכות?]. נדמה שכדאי להסתפק בדברים שנכתבו על הצד האחורי של העטיפה: "מטרה חברתית, פיוטיות ודמיון חברו יחד כדי ליצור ספר מופת זה". אני מסכים.

מבנה נטוש בתל אביב - צלם בעז זלמנוביץ

סקורסה, סופר, משורר ואקטיביסט פרואני שנהרג בתאונת מטוס (ליד מדריד ב-1983), כתב את 'תרועה לראנקאס' כחלק מסדרת הספרים 'המלחמה השקטה' [או אולי המושתקת? איך מתרגמים La Guerra Silenciosa] שכתב במהלך שנות ה-70. הספר מתאר את השמדת קהילת ראנקאס באנדים התיכוניים בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת על ידי משמר הסער הפרואני שפעל ככלי בידי השלטון, בעלי ההון, בעלי האחוזות וחברת המכרות האמריקנית "סרו דה פאסקו". זו לא רק שמנצלת את עובדיה, ומרעילה את הסביבה, חשקה להקים 'מחלקת צאן' וזאת באמצעות השתלטות וגידור אדמות.

אנדרטת חטיבת הנגב - צלם בעז זלמנוביץ

סקורסה כתב בסגנון הראליזם הקסום, כמו כותבים דרום אמריקנים נוספים, לדוגמה אלחו קרפנטייר, גבריאל גרסייה מארקס ואולי גם יוסי אביליו ורבים אחרים. שכזה הספר משתמש ברשעים וגיבורים האמתיים. הגיבורים הם תושבי העיירות והחוות קשי היום המתקיימים בגידול צאן וחקלאות זעירה המתקוממים כנגד כל הסיכויים, מתוך ידיעה שהתקוממות היא חסרת תוחלת, למעט העמידה על החירות הפנימית ושמירה על הכבוד העצמי. חלקם מופיעים בשמותיהם ובמעשיהם, אך מתן נופך 'קסום' מעט סוראליסטי והרבה ציני מעצים את הסיפור ואותם. 'גיבורה' נוספת, דמות דומיננטית בעלת ישות משל עצמה היא הגדר. סקורסה מתאר את מהלך הקמתה ומעשיה כאילו, ואולי למעשה, היא גזרה משמים, יצור אגדי בלתי ניתן לעצירה. האם הגדרות שהקיפו אותנו, גם הן עניין של כוח מיסטי בלתי ניתן לברירה?

#ספר כואב, ציני, פיוטי, ריאליסטי, קסום, צועק על גזל, אטימות, ועל גבורה ועוצמה. כבר כתבתי שזה הספר הכי טוב שקראתי בשנה האחרונה [עם עוד כמה הכי טובים].

תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר, כאילו שהייתה לי ברירה?

#ספר #תרועהלראנקאס #סקורסה #פרו