גמביט הנפש

כפי שהצהרתי בפוסט הקודם חשבתי לסקור את הספרים שנצברו לפי הסדר, אבל כנכנס צוויג, ועוד בתרגומו של הראל קין, אני עוצר הכל ומשבש את סדרי העולם. הייתי יכול הסתפק בסקירה שכוללת מילה אחת: תקראו, אבל אולי צריך להסביר? אז למה לקרוא את 'נובלת שחמט' של שטפן צוויג (תשע נשמות, 2021, תרגום, כאמור, הראל קין)? הספר הוא חלק ממאמץ מתמשך של הוצאת תשע נשמות הנהדרת להוציא את הנובלות של צוויג בתרגום חדש. היא לא היחידה, כפי שפרטתי בעבר בשני פוסטי סגר קורונה - אחד ושני, הנה למשל מגלן שהוציאה מודן לאחרונה. הספר האחרון בסדרת צוויג של תשע נשמות 'מכתב של אלמונית' הנהדר יצא לפני שנה, והנה זכינו לתרגום נוסף בעברית של נובלת שחמט, שכונתה בתרגומים הקודמים - משחק המלכים.

זו הנובלה האחרונה שכתב צוויג, ולכן אנחנו יכולים לשייך את סערת הנפש והייאוש שבנובלה למצבו של הסופר. בדרך לסוף חייו, כשהוא נמלט מאירופה הבוערת מאש ומשנאה, כשהוא מבכה את 'העולם של אתמול' '(מחברות לספרות, 2012 [תרגום צבי ארד]), עולם שבו: "עדיין לא הסתערו יום-יום שנאת ארץ לארץ, עם לעם, שולחן לשולחן, עדיין לא הפרידה השנאה אדם מאדם, לאום מלאום. רגשות העדר ורגשות ההמון עדיין לא התעצמו עד להחריד בחיי הציבור כפי שהם כיום...איש לא ראה בסובלנות רכרוכיות וחולשה, כפי שרואים בה היום, שיבחו אותה ככוח מוסרי", מפליגה דמותו(?) של צוויג, בדרכה האחרונה לדרום אמריקה, מניו-יורק. האם הוא המספר או ד"ר ב' המסתורי - דמות המפתח של הנובלה, ואולי שניהם? כמו בספריו האחרים ואולי אף יותר, מפליג צוויג אל נפש האדם. על האנייה מפליג אלוף העולם השחמט, צ'נטוביץ, גאון של עניין אחד. דמותו מציתה בנפש המספר אובססיה: "כל האנשים המונומאניים, המשועבדים לרעיון אחד בלבד, סקרנו אותי כל ימי חיי, כי ככל שמישהו מתמקד בדבר-מה, כך הוא גם מתקרב מצד שני לאין-סוף; דווקא אנשים כאלה, המפנים לכאורה עורף לעולם, בונים בתחום מומחיותם, כטרמיטים, מעין דגם מוקטן ייחודי ולגמרי חד-פעמי של העולם." (עמ' 19). מפה לשם מגייס המספר את המליונר האמריקני התורן ותמורת כסף הם מצליחים לארגן משחק כנגד צ'נטוביץ. דמות מנותקת וממוקדת רק בעצמה ובמה שהיא יודעת. אתם מכירים כמה כאלה: "הוא ניגש שקט ורגוע אל השולחן, בלי להציג את עצמו - "אתם יודעים מי אני, ואין לי שום עניין מי אתם", כמו אמרה הגסות הזאת - החל בהכנות ענייניות ביבשושיות של מקצוען." [עמ' 29].

אבל כמו בספרים אחרים של צוויג, הדמות הראשית והמעניינת איננה המספר, אלא זה המספר למספר. במקרה הזה דמותו של ד"ר ב'. גם הוא, כמו צוויג, גולה מוינה של אתמול, לאחר שהיה כלוא על ידי הגסטאפו ושוחרר. ד"ר ב' מצטרף למתמודדים מול אלוף העולם האדיש, ומפתיע את כולם בבקיאות במשחק המלכים והמלכות. האם דבריו על הכליאה והבדידות, והניתוק מהסביבה האנושית הם השתקפות תחושותיו של צוויג על התקופה, על האימה הנאצית והאסון המתרחש: "סביב לי היה רק האין, בכל מקום וללא הפסק, הריק המוחלט, חסר ממדים וזמן. יכולתי לפסוע אנה ואנה, ואיתי פסעו המחשבות אנה ואנה, אנה ואנה, שוב ושוב. אבל אפילו המחשבות צריכות איזו משענת; גם הן אינן סובלות את האין. חיכיתי למשהו, מבוקר עד ערב, ודבר לא אירע. המתנתי עוד ועוד. דבר לא אירע. חיכיתי, חיכיתי, חיכיתי, חשבתי, חשבתי, חשבתי, עד שהרקות דאבו. דבר לא אירע. נותרתי לבד. לבד. לבד." [עמ' 49]. את הבדידות והייאוש מצילה מציאה: "ספר! ברכיי התחילו לרעוד: ספר! ארבעה חודשים לא החזקתי ספר בידי, וכבר הדימוי לבדו של ספר, שבו אפשר לראות מילים מסודרות בשורה, שורות, דפים ועמודים, של ספר שאפשר לקרוא בתוכו מחשבות אחרות, חדשות, זרות, מסיחות דעת, לעקוב אחריהן, להכניס אותן לראש, בדימוי הזה היה משהו משכר ומשתק כאחד." [עמ' 57]. לאן זה יוביל, איך זה קשור לשחמט, ומה תהיה ההשפעה של הספר על מר ב'? לא נגלה, אבל לכם כדאי לקרוא ולצלול לתהומות הנפש של מר ב' ושל צוויג.

#ספר הנובלה האחרונה של צוויג. אמנות הסיפור, הבנת הנפש, ושחמט. מומלץ ביותר. תקנו מההוצאות לאור העצמאיות.

חג שמח, חיסונים, מסיכות ומצות. תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר. למרות שכבר הנחתי אותו כאן פעם, זה מתחייב.

לאן הלך ילדי

ילדי הטוב לאן

חייל שחור מכה חייל לבן

לא יחזור אבי

אבי לא יחזור

חייל לבן מכה חייל שחור

בכי בחדרים ובגנים שתיקה

המלך משחק עם המלכה

#ספר #צוויג #נובלת_שחמט #תשע_נשמות