האם יש תווים לקרב?
- בעז זלמנוביץ
- 24 בינו׳ 2020
- זמן קריאה 2 דקות
אנחנו מעריצים, מרחוק, של מאטיס גנרל הנחתים שהיה שר ההגנה בממשלו של טראמפ [עד שהוטס משם]. בעיקר זוכה להערכה גישתו להיסטוריה ולקריאה המקצועית-הצבאית, אם לצטט מהאוטוביוגרפיה שלו [התרגום באדיבות זאב]: "אנחנו נלחמים על הפלנטה הזו מזה עשרת אלפים שנה. זה יהיה אידיוטי ובלתי אתי שלא לנצל את הניסיון המצטבר. אם לא קראת מאות ספרים, אתה בור מבחינה תפקודית ותהיה חסר יכולת, מפני שהניסיון האישי שלך איננו רחב מספיק כדי לתמוך בך". לכן יש בי פרץ שמחה על כך שמפקדות הצבא טורחות ומפרסמות ספרות, ובכלל זה מתורגמת. הנה קבלתי [זה היה גילוי נאות] את 'הנגנים של מארס - על תיאום ותזמון למ"פ ולמג"ד' (מודן ומערכות, 2019 [תרגום אלה רבינוביץ]). הספרון הוצא ביוזמת ענף תורת הלחימה בזרוע היבשה [ראו גם סקירה של אחד מאנשי הענף לשעבר, אלדד שמש].
הנגנים של מארס הוא תרגום של חוברת שהוציא המרכז הצבאי להפקת לקחים של צבא ארצות–הברית (CALL). זהו סיפור בדיוני, כך מהשער האחורי, "על חשיבותם של התזמון והתיאום בקרב המשולב. באמצעות תיאור קרב הגנה גדודי של כוחות אמריקניים מול אויב מקומי (אירופי) סדור למחצה [...] מקרה בוחן שמבוסס על המטלות הקבועות ועל ההישגים הנדרשים מכוחות צבא בקרב הגנה". בספר תיאור הכנות לקרב - הפקודות, הסיורים, המיקומים, התיאומים, ההכנות המנהלתיות והמנטליות, וגם על המתרחש בקרב הקצר, על הבנת כוונת המפקד ועל פיקוד [מוכוון] משימה. והלקח או המסר העיקרי הוא כפי הכתוב בספר משלי (י, ה): "אוגר בקיץ בן משכיל; נרדם בקציר בן מביש", וגם כפי שאמר אייזנהאואר או משהו אחר: "מנסיוני בשדה הקרב למדתי, שלתוכניות אין ערך, אך לתכנון אין תחליף".
Comentarios