החייל האמיץ שלומפ

שער הספר 'שלומפ' של הנס הרברט גרים

מלחמת העולם הראשונה זכתה בלא מעט 'ספרי אנטי' המביאים בציניות, בלגלוג את הכאב, האימה והאיוולת במלחמה שקטלה מיליונים, השמידה דור שלם, ובדיעבד רק הייתה הקדמה לטירוף הרצחני שהתחיל עשרים שנה אחרי. בין אלה שקראתי בעברית בסגנון זה יש כמובן את החייל האמיץ שוויק של האשק, ואת השיגעון הגדול ובגיהנום של מטה של אביגדור המאירי. וגם 'הרפתקות החייל איבן צ'ונקין' (עם עובד, 1977) של לדימיר ניקולאייביץ' ווֹינוביץ'. זה החייל האמיץ של הרוסים. לפחות האחד שתורגם לעברית. ווינוביץ' מדגיש את האבסורד במלחמה ובמשטר הסובייטי. חייל לא יוצלח נשלח לשמור על מטוס בכפר בקולחוז. העלילה האבסורדית. אבל שוב גם כאן המבט האנושי והחומל באנשים הפשוטים. צ'ונקין עובר את המלחמה בעורף, מנותק מאימת המלחמה אבל חשוף לטירוף השלטון. עוד חייל אמיץ הוא 'שלומפ' של הנס הרברט גרים (אפרסמון, 2021, תרגום מצוין של ארז וולק) המתנדב בגיל צעיר לצבא גרמניה שנת 1914, "מייד לאחר שמלאו לשלומפ שש־עשרה, פרצה המלחמה" [עמ' 9], עובר טירונות ואימונים ונע בין תפקידי עורף בצרפת ובבלגיה הכבושות ולקו הראשון, השני והשלישי של השוחות בחזית.

פריחת הצלף - צלם בעז זלמנוביץ (נשר 2021)

את הספר של גרים קיבלתי לסקירה מההוצאה לאור, זה היה גילוי נאות, ואני שמח לקרוא מספרי הוצאת 'אפרסמון'. זאת מכיוון שהבחירות של המו"לים, יואב רייס ויורי מירון, הן מעניינות ומאתגרות. 'שלומפ' כמו ספר נוסף של ההוצאה - 'האורות כבים' של אריקה מאן אינם מוכרים, לפחות לי, והמאירים באור אחר את המלחמות העולמיות מהזווית הגרמנית. גרים כמו בוגרי המלחמות, ובעיקר הממושכות יודע את חשיבות אחווה, הרעות, השותפות בגורל של הנידונים לקרב. בתקופת החפירות והשוחות חשוף שלומפ למוות התמידי, זה המיידי וזה הבא אחרי ייסורים. הרעות או אי הרעות נאבקות כל הזמן ביצר ההישרדות של הבודד, בפחד, ברעב, בצמא, בעייפות ובאי הוודאות לגבי המיקום במרחב, בזמן ובתכלית: "רק עכשיו הבחין שגם המעיל של מגואל בדם, למעלה בחזה, דם של חברו. הוא לקח את הרובה של וילי, כי היה נקי יותר משלו. האחרים כבר רבו על הלחם שלו ועל שאר החפצים. עד כדי כך היה הרעב נורא. הייתה מעט מאוד אחווה, כי הם עדיין לא הכירו זה את זה מספיק ועוד לא היו להם חוויות משותפות." [עמ' 100]. המאבק לשרוד מוריד את האדם לשלב הנמוך בסולמו של מאסלו. הנה שלומפ הולך מכות עם אחד מאנשי כיתתו, ומבין את מצבו: "שלומפ כלל לא התגאה בניצחונו. הוא שכב על הדרגש שלו והרהר בכך. הדבר עורר בו אי-נחת, כאילו טינף עצמו איכשהו, כאילו עשה משהו לא מכובד, והוא חשב על כל היום הקודם. אחרי הצוהריים רצה לגנוב לחם, אפילו לשדוד בכוח, ובלילה התקוטט עם חבר לנשק. עד כדי כך הוא הגיע, זה מה שקורה כשאדם מידרדר. ואז נזכר במה שאמר לו פעם מפקד ההכשרה בלופראנד, זמן קצר לפני שעזב: "בשוחות נמצאים רק טיפשים או כאלה שהפרו פקודה." [עמ' 117].

חיבוק עצמי - צלם בעז זלמנוביץ (נשר 2021)

גרים מתאר את רעשי ורחשי שדה הקרב של החפירות: "לקראת ליל המוחרת הוא חזר אל השוחות. רוח קרה נשבה מתוך האפלה. איש לא דיבר. רק אתי החפירה נחבטו ברגליים. שיעולים, מעידות, קללות. לעתים קרובות התפוצץ שרפנל, חרץ באוויר לשון אדומה ולעג להם. עמדות תותחנים, גושים שחורים, נשענו על חוות מתות ושתקו. מכונות ירייה נבחו מרחוק. פתאום התפרצו מאחוריהם תותחים. הכל רעד. פגזים נעתקו משם באנחה." [עמ' 130]. האם יש לאן להימלט? כנראה שלא "שלומפ נכנס למנהרה של חופרי המוקשים; היה שם נוח והמנהרה העמיקה לבטן האדמה. שם בפנים ניטשה מלחמה אחרת, אולי גרועה מזו שעל פני השטח. ראו אותם רק לעיתים רחוקות, את הכורים החיוורים, העצבניים האלה, את החפרפרות. הם התחפרו שם למטה והקשיבו וניסו להרים את הטומיז באוויר או למחוץ אותם כשהם חפרו מהצד השני." [עמ' 108], אולי רק להיפצע ולהגיע לאחות הרחמניה בלבן או למות בפעילות מתוך יוזמה, אולי סוג של התאבדות הירואית. הספר לא עוסק רק בשדה הקרב המסויט של מערב אירופה, אלא גם בעלילותיו של שלומפ באיש מנהלה וממשל אזרחי. עלילות אהבים עם בנות העמים הכבושים, ובגרמניה, מסחר בסחורות מוברחות, געגועים, תסכולים ונזילת הנעורים והתמימות. תיאור המסע חזרה לגרמניה המובסת והדמויות המשתתפות בו, הוא אחת הסיבות שספרו של גרים הוטל למדורות בגרמניה הנאצית. גרים אשר פרסם את הספר בעילום שם, ראה איך 'במערב אין כל חדש' זוכה בבכורה כספר האנטי של הדור בגרמניה. אחרי ששימש כמתורגמן במלחמה השנייה, וחבר פסיבי במפלגה הנאצית, נקרא ב-1950 למשרדי המשטרה החשאית במזרח גרמניה ולאחר מכן התאבד. הספר אבד והתגלה מחדש ב-2013, וטוב שכך.

#ספר חשוב על המלחמה, על אדם במלחמה, ועל העורף במלחמה. אבחנה מדויקת של נפש האדם. מומלץ ביותר.

במדינת האין אחראים, הפעילו שיקול דעת. תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר

Ain't no sunshine when she's gone

It's not warm when she's away

#ספר #שלומפ #גרים #אפרסמון #מלחמה