השבוע זעקו כותרות העיתונים, חוץ משלום עולמי, קורונה, אבטלה ושאר זוטות: 'השריונר יהפוך לסמח"ט צנחנים'. מרבית האתרים, הדהדו את מה שדובר צה"ל האכיל אותם.ערוץ 7 אם הגדיל לעשות וציטט את ישראל היום שציטט את דובר צה"ל: "מדובר בחלק מפיילוט ההולך ומתרחב, שבמסגרתו מוכשרים קציני חי"ר כמפקדים על פלוגות וגדודי שריון, ובמקביל מתאפשר לקציני שריון לכהן בתפקידי חי"ר, וזאת כחלק מהמהלך של הרמטכ"ל להכנסת מודל הקרב הרב־ממדי". אם נתעלם מהביטוי 'הקרב הרב-ממדי' שלצערי עדיין לא עמדתי על תרומתו לצה"ל [אם כי זה לא אומר שאין לו תרומה], אזי יש כאן כיוון מעניין, ויש לקוות שלא מדובר פה בעניין של יחסי ציבור בלבד. כרגיל אני יודע שהדברים נשקלו ונבחנו בכובד ראש בצה"ל בכלל ובזרוע היבשה בפרט, ואין לי כוונה לתת עצות למפקד הזרוע, ובכל זאת כמה חשבתי לעלות כמה הרהורים בעניין החשוב של הכשרת המפקדים ותפקידיהם כחלק משיפור הלחימה היבשתית.
תורת הארגון של צה"ל שלא פורסמה מעולם, למעט עיקריה שיצאו בשיתוף של אג"ת ותוה"ד ב-1987, גורסת שהתנאי הראשון ליצירת יכולות ללוחמה בין-חילית ("משולבת") ובין זרועית ("משותפת") היא בניית הכוח במסגרת חילות וזרועות נפרדים [וגם הלוחמה או הפעולה הרב-ארגונית, מחייבת בניית כוחות בארגונים נפרדים]. עצם הגדרת הכוחות המבצעיים והמבצעים כ"משלובים" ו"משותפים" מצביע על כך שאין מדובר במיזוג לשם מיזוג של אלמנטים חסרי גוון, אלא בחיבור מאגבר ומסונכרן של רכיבי יכולות ייחודיים. לדוגמה הבנאלית ביותר: בכוח משולב של רגלים-טנקים צריכים הרגלים לפעול ברגל, והטנקים כטנקים רק כאשר כל מרכיב משלים ומחזק את שותפו, וכך גם רכיבי ההנדסה, האש והנוספים בכוח. כלומר ביחידות הבסיס של בניין הכוח, ובכוחות החשובים בשדה הקרב - הכיתה והמחלקה - המקצועיות החילית היא המהוות. נדגיש שבלי בסיס מקצועי מוצק של מפקדי הכיתות והמחלקות, כל המגדל הבין-חילי, בין-זרועי ובין ממדי לא יתקיים.
זה ברור לכולם, לכן נשאל מה הוא הדרג שבו צריך ליצור את ה"שילוב" האורגני? כלומר לא זה המתחבר לצורך אימונים או בשטחי ההיערכות בציוות לקרב. דרג הפלוגה הוא הדרג הראשון שבו משתלבים הכוחות לצוות קרב יבשתי. בלחימה בשטח הבנוי של עזה, למעט פשיטה חשאית, קשה לחשוב על צוות קרב שאיננו כולל חי"ר, שריון והנדסה. האם כאן צריך להיות 'מ"פ יבשה' ולא מ"פ טנקים או רגלים? כן ולא. כן - בהכשרתם צריכים המ"פים מכל החיליות לדעת לפקד בקרב על צוות הקרב הפלוגתי. האם הם יודעים לעשות זאת כיום, זו נקודת המפתח שצריכה לכיוון את ההכשרה והאימונים. והאם הם מצוידים לכך ובנויים מבחינת כוח האדם והאמצעים לכך, זו נקודה נוספת להכוונת בניין הכוח; לא - כי הגדוד לצורכי בניין הכוח הוא עדיין לבנת היסוד המקצועית שיוצרת את 'רכיבי היכולות הייחודיים'. בין ה'כן' וה'לא' הללו טמון הקושי הגדול ביצירת 'ההיתוך היבשתי' [ותסלחו לי אני מתעלם כרגע מטייסי קרב שנוסעים בטנקים].
מה הן הדרכים ליצירת "משולבות" ו"משותפות", ואולי גם 'הרב-ממדיות'? כלומר יצירת יכולות, מודעות ומנטליות משולבות ומשותפות. אני שב להסתמך על דברים שלמדתי כאשר עסקנו בתורת הארגון לפני כעשור. האמצעי הבסיסי ביותר היא תורה צבאית "כשלמות תורתית כל-צבאית ורב-זרועית כאחת". כביכול יש לנו חלקים מהמדרג התורתי הצבאי הקוהרנטי, אבל לא עד הסוף. אין הכוונה לאחידות מחשבתית, אבל מגדל בבל תורתי איננו מקל על המשולבות; בניית ההכשרה ה"חילית" מראשיתה במכוונות לשילוב ולשיתוף, לחינוך הקצונה למודעות ולהבנה "זרועית" ואולי גם רב-זרועית כבר בקורס הקצינים, ובמידה גוברת והולכת בהכשרות בהמשך - קורס המ"פים, המלט"ק ועוד. דברים אלה נעשים כבר שנים רבות, אבל האם החניך מחטיבה 7 מפקד על פלוגה מחטיבה 35 בפשיטה רגלית על סוללת התותחים או בלחימה במבנה הרב-קומתי בצאלים? והאם החניך מהארטילריה מפקד על כוחות ההנדסה בטיהור הצומת ממוקשים, מטענים ומכשולים?; ניהול הקריירה - מינויים וקידום קצונה יתבצע בשני ערוצים. עד תפקיד המ"פ הבכיר על ידי החיל, ולאחר מכן ביטול השיוך החילי וניהול נתיב התפתחות המקצועי בראייה זרועית. דבר שיאפשר גם ראייה רב-זרועית, וניתוב פיתוח הקצין בין תפקידי פיקוד, הכשרה ומטה שאינם חד-חיליים או חד-זרועיים; וכפי שמצביעה הידיעה שאיתה פתחנו את הדברים, מינוי מפקדים וקציני המטה המתאם מדרג החטיבה ושווה הערך לה יעשה ללא התייחסות למוצא החילי, אלא למגוון התפקידים שעשה הקצין והערכת כישוריו בראייה רחבה.
לסיכום, ישנם קשיים עצומים ארגוניים, תרבותיים ומקצועיים שעומדים בפני הניסיון "לבנות את הכוח בצורה רב־חילית". המפקדים הם היישות שעושה את השילוב והשיתוף, אף יותר מחיבורי רשת מחשבים אחת לשנייה [זה לא אומר שזה לא חשוב]. מינוי סמח"ט שריונר לחטיבה 35 שמצהיר: "אומנם אהיה צנחן לשנה, אבל אני שריונר בנשמתי", זה לא עוזר, אבל לפחות זה צעד ראשון.
Comments