בשבוע ומחצה או השבועיים האחרונים קראתי שני ספרים אודות מרגלות. כל אחת ומלחמת העולם שלה, וכל אחת מהן נאלצה להתמודד לא רק עם האויב ועם השדים הפנימיים הכרוכים בחיי הסוד והפחד מגילוי ומוות התמידיים, אלא גם עם הסביבה הגברית-השוביניסטית. סביבה אשר לא רק לא האמינה שהן מסוגלות לפעול בהצלחה, אלא גם רעדה מפחד מפני הנשים שהרהיבו עוז לחדור לטריטוריות הטסטוסטרוניות. בסרט ג'יימס בונד האחרון - לא זמן למות [יש זמן שכזה?] מגלמת לשאנה רשידה לינץ' את נעמי שהיא 007 בזמן ההיעדרו של בונד, אבל כמובן שדמותו של בונד היא הדומיננטית בסרט ונעמי מתנדבת להחזיר את המספר כאשר צריך. כי סדר מגדרי צריך להיות כאן. הסרט אגב סביר לצפייה. בכל מקרה, שני הספרים הגם שנכתבו כל אחד ב'רוח תקופה' שונה מדגישים את העניין המגדרי ואת המכשולים הלא מעטים שהגברים השליכו לרגלי הנשים ואת הקושי שלא להיות שייך לשבט.
הספר הראשון הוא מבית 'נהר ספרים' - 'מדמואזל דוקטור' שכתב הנס רודולף ברנדורף (2022, תרגום ראובן מירן שגם ערך והעיר). חיבתו של מירן, מרגל בדימוס בעצמו, לספרי ריגול שונים ובעיקר משונים התבטאה בכמה מספרי נהר שקראתי בשנים האחרונות [למשל לורנס]. מדמואזל דוקטור הוא כינויה של "אַן־מארי לֵסֵר ובית הוריה שכן ברחוב טִירגַארטֵן בברלין." נערה גרמניה שהתאהבה בקצין פרשים, נכנסה להיריון וגורשה מבית הוריה, ומשם מתחיל מסעה והתמכרותה לריגול, לחיסול וגם לסמים. הספר שממנו תורגם סיפורה של לסר יצא לאור לראשונה בגרמית ב-1929 ותורגם לעברית בשנת תר"ץ עוסק בעולם הריגול. עלילותיה של לסר הן בעיקר במלחמת העולם הראשונה ובדרך אליה. לסר מסיירת בשטחים המיועדים לכיבוש גרמני על פי תוכנית שליפן "כלוחמת בכיסוי מלא במדינות ניטרליות, עוינות או אויבות". בתחילה עם אהובה קצין הפרשים ולאחר מותו לבדה בעודה מפעילה את קסמיה, חוכמתה, אומץ ליבה וחוצפתה היא מסיירת, מדיחה וחוצה קווים וגבולות. גם כאשר היא מוצבת במפקדה כעוזרת המרגל הראשי(?): "אן-מארי ניחנה ביכולת להעריך ממבט ראשון את פיסות המידע ולקבוע ערכן לטוב ולרע."[עמ' 61]. וגם "שמלבד קצין מסוים שהתמנה במיוחד, מי שידעה טוב מכולם להפעיל את סוכני השירות החשאי הייתה אישה יפה וחכמה במיוחד." האם ליופיה היתה חשיבות? בכל מקרה לסר, כאמור, מעיזה ומצליחה גם בשדה וגם מא בעורף. אך היא כמו רבות ורבים אשר חייו את המתח וכנראה גם את פוסט הטראומה משלמת מחיר אישי כבד של בדידות, התמוטטות נפשית והתמכרות לסמים. סיפור גבורה והרפתקאות ושל מחיר. מומלץ למרות שיתכן ש"ברנדורף כתב סיפור בדיוני המבוסס על שמועות, השערות וספקולציות", ומדמואזל דוקטור היא בכלל אלסבט שראגמולר [עמ' 164 אפילוג המתרגם].
המרגלת השנייה היא אמריקנית, ושוב זירת הלחימה והריגול היא אירופה, אך הפעם מדובר על מלחמת העולם הכי שנייה. את הספר 'אישה חסרת חשיבות - סיפורה של וירג'יניה הול' מאת סוניה פרנל (מטר, 2022, תרגום דנה אלעזר הלוי) קיבלתי [גילוי נאות] מההוצאה, כפי שקיבלתי את סיפורה של אישה אחרת שסיפורה מתחיל באותה מלחמה אך במצב אחר [הבחירה של אדית אווה אגר]. המציאות תמיד יותר מפתיעה, מסתורית ומתעתעת מאשר מחזה, אפילו כזה שנכתב על ידי אוסקר וילד. הפעם מדובר במחקר ממושך ומעמיק של פרנל שסרקה כנראה כל פינה אפשרית אחר קורותיה של הול, אשר כדרכן של מרגלות ואנשי מחתרת לא עשתה חיים קלים להיסטוריונים. הול ילידת בולטימור שבניגוד לדרישות אמה והחברה יצאה כבר בשנות העשרים והשלושים לאירופה ולשרות משרד החוץ, ונאבקה בהתנגדות לנשים "בתפקידים גבריים", יצרה מסד קשרים ויכולות בצרפת עוד לפני המלחמה והתקבלה לשורות SOE - "מנהלת המבצעים המיוחדים", ארגון הביון הבריטי ולאחר מכן ל-OSS המקביל האמריקני. למרות נכותה הפיזית - רגל תותבת כתוצאה מתאונת ציד, היא פועלת ללא לאות לאסוף מידע בצרפת של וישי. לאחר שנאלצה להימלט מצרפת ולחצות את רכס הפירנאיים, היא נאלצת שוב להיאבק בממסד, אך היא שבה לצרפת ומסייעת לארגן ולחמש קבוצות רזיסטנס. תיאורי הפעולות תחת סכנת המוות והעינויים, המרדף של גסטפו (קלאוס ברבי הקצב מליון), ושל משטרת וישי, הימלטויות נועזות מבתי כלא ומחנות מעצר, בגידות, מאבקי כוחות בתוך המחתרת והתנגדות הגברית להול בחלק מהמקרים. לאחר המלחמה היא נאלצת להילחם בבעלי החליפות ב-CIA שהחליף את ארגוני הביון והסבוטז' של מלחמת העולם השנייה. גם היא כמו הדוקטור משלמת מחיר אישי גופני ונפשי כבד. למרות התנגדותי העמוקה לשימוש ב'רב מכר של הניו יורק טיימס' בשער, והתחושה שלעתים פרנל מגזימה בתארים שהיא משתמשת בהן עבור הול והתרגום מעט עצי, הספר מומלץ ומסקרן ביותר אודות פעולות ההתנגדות בצרפת במהלך מלחמת העולם השנייה ומציג את דמותה של הול כלוחמת מבצעית במצבים מסוכנים ואת מאבקה כנגד העמדה הגברית.
#ספר ועוד ספר על נשים נועזות שהעזו לסכן חייהן וגם לצאת כנגד התנגדות הגברים. סיפורי ריגול, לחימה ומאבק מתמיד גם כאשר הדי הקרב נמוגו.
פס אחד או שניים זה המתח של ימינו. בכל מקרה תקראו ותהיו חיוביים... בעצם נחמדים.
Comments