משלי טוויין

שער 'הצפרדע המקפץ' של טוויין

ספרו של מרק טוויין שיצא לאחר מותו, 'זר המסתורי' (גוונים, 2013 תרגמה רות בונדי) הוא מבט מפוכח, ציני ומריר על בני האדם כ'המון' ועל הבנתם את ה'טוב' וה'רע'. השטן מגיע מרחוק על מנת לומר: "זאת האמת, כפי שחשפתי אותה לפניך: אין אלוהים, אין יקום, אין מין אנושי, אין חיי העולם הזה, אין שמיים ולא גיהנום, הכול חלום - חלום אווילי וגרוטסקי. דבר אינו קיים מלבדך. ואתה אינך אלא מחשבה - מחשבה תועה, מחשבה חסרת תועלת, מחשבה חסרת בית, הנודדת אבודה בין הנצחים הריקים!". אבל מה כן משמעותי, מה משפיע? ציטוט של טוויין שמופיע ב'אימפריום' של כריסטיאן קראכט (עם עובד, 2018, תרגום חנן אלשטיין) "אנשים ערומים השפעתם מועטה או לא קיימת על החברה" מצביע על כך שאנשים בשוליים אין להם קול וכוח, אז מה עם בעלי החיים? לטוויין שתי הצעות שהתפרסמו בספרון שיצא כעת בנהר ספרים - 'הצפרדע המקפץ' ו'סיפורה של כלבה' (2021, תרגום ואחרית דבר רעיה ג'קסון).

ב-The Celebrated Jumping Frog of Calaveras County הסיפור שחשף אותו לתודעת הציבור, טוויין מתאר בסיפור בתוך סיפור את קורותיו של ג'ים סמיילי וצפרדעו. סמיילי אשר נודע כמהמר על כל דבר שזז או כל בעל חיים שניתן לאמנו עבור תחרות שאפשר להמר עליה, מגדל ומאמן צפרדע נתרן שאין לו מתחרים. אין לו מתחרים? אפילו לביבי יש. מהה... דימוי לא טוב, כי מי שיקרא את הסיפור יכול לעשות השלכות פוליטיות לגבי ניצחון והפסד. אבל כפי שאמר המנצח "שוב בהכוונה רבה: "ובכן, אני לא רואה שום דבר מיוחד בצפרדע הזה הכל צפרדע אחר." לב הסיפור הוא נצחי, כלומר שורד יותר ממאה ושישים שנים, ונלמד ונבחן בארה"ב, אבל טוב עשתה המתרגמת שהוסיפה הערות והסברים לגבי הסביבה והתקופה הרחוקים מאתנו. אגב, המתרגמת בחרה לעשות שימוש בלשון זכר ביחס לצפרדע, כפי שעשה טוויין, וכך גם עשיתי אני כאן.

עין - צלם בעז זלמנוביץ (ג'ילבון, 2021).

הסיפור השני איננו משעשע, אלא נוקב ואף כואב ודן ביחסי אדם בעלי חיים או אולי ביחס אדם אל השונה ממנו. ב'סיפורה של כלבה' מתאר טוויין דרך עיניה וגרונה של כלבה את חייה. אמנם בתחילה הוא לועג לפסדו-אינטלקטואלים המשתמשים במילים מורכבות שאין להם מושג את משמעותן וכך גם למאזינים. משום מה נזכרתי בכלבתו של תא"ל (במיל') שמעון נוה שהייתה משמשת אותו בכדי להסביר לנו, כמה אנחנו תלמידיו בורים. היא לפחות ממושמעת היה טוען. בכל מקרה את רוב המילים שאמר עדיין לא הבנתי. אבל אחרי ההתחלה הצינית-הלגלגנית הטוויינית האופיינית, מתחילים הדברים להיות כואבים ובעיקר בהקשרה של אי הבנת התנהגות הכלבה על ידי אדונה (מילה נוראית). כאשר היא פועלת על פי ציווי אמה "וכך נפרדנו כשאנו מסתכלות זו על זו מבעד לדמעותינו והדבר האחרון היא אמרה - היא שמרה אותו, אני חושבת, כאחרון כדי שאזכור אותו טוב יותר היה" לזכרי, בעת סכנה לאחר אל תחשבי על עצמך, חשבי על אימך ועשי כפי שהיא הייתה עושה.", היא נפגעת פיזית ונפשית ממנו. על פי אחרית הדבר, החברה האמריקנית לצער בעלי חיים, בחרה להפיץ את הסיפור מטעמה. אך לטעמי הוא לא עוסק רק בצער בעלי חיים אלא גם בצער האדם.

#ספר עם שני סיפורים קטנים וחדים של טוויין. מומלץ ביותר למבוגרים וגם לילדים בוגרים.

#זהו המסיכות הורדו, אז תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר לקראת חום ולחות הקיץ

כשאומרים לי שמש,

אני חושב הנה ביתי.

וזה מזכיר לי את הלהט והרוך

וזה מזכיר לי את הקיץ הארוך

במחוז מולדתי.

כשאומרים לי שמש,

אני יכול לחשוב על אהבה.

#ספר #נהר_ספרים #טוויין #הצפרדע_המקפץ #סיפורה_של_כלבה