פגישה, חצי פגישה ברשידיה

שער 'פגישות ברשידיה'

בקיץ 1982 ואולי בסתיו אותה שנה, עוד לפני שידענו שנשקע בבוץ הלבנוני למשך שנים רבות, אך כבר אחרי שהיינו מעורבים בדרומה, ופלשנו ותקפנו וכבשנו והתגוננו בפעם השנייה [הפעם הראשונה המסיבית (חוץ ממבצע חירם בשלהי אוקטובר 1948) הייתה ב-14 במארס 1978 מלחמת לבנון 0.5 - מבצע ליטני], יצאו צבי לניר ועלס דוברונסקי לפגוש את האויב ברשידיה, הדברים נחקרו ונרשמו ב'פגישות ברשידיה' (דביר, 1983). אל הספר הגעתי בעקבות התעניינות שהתעוררה בי אודות מבצע ליטני, שהוא מבצע נשכח יחסית אבל יש לו יסודות בעיסוק שלו בלבנון בהקשרים רבים מדיניים, אסטרטגיים וטקטיים. מכול מקום לא במבצע זה עסקינן, אבל בעקבותיו הלכתי לחפש חומרים אודות הפלסטינים מדרום לליטני עד סוף שנות ה-80. כך הגעתי למחקרם של לניר ודוברונסקי, משום שהוא בלט בחומר הזמין והנגיש המועט שקיים אודות האוכלוסייה הדרום לבנוני בכלל והפלסטיניים שהתגוררו במרחב בפרט.

מוקשים בערפל - צלם בעז זלמנוביץ

המחקר עוסק במקרה בוחן של קהילה עם מאפיינים ייחודיים , אך גם הרומזים לגבי האוכלוסייה הפלסטינית בלבנון. מחנה הפליטים רשידיה הוא דוגמה לתהפוכות שעברו הפליטים הפלסטינים במהלך השנים. לאחר הגעתם מכפרי הגליל בעקבות מלחמת העצמאות התיישבו בתחילה הפליטים הסונים במחנה רשידיה העליון שנבנה ב-1936 עבר פליטים ארמנים. בעזרת מחקרים וחומרים ארכיונים, אך גם בעזרת שימוש בראיונות ושיחות עם תושבי המחנה במשך תקופה קצרה לאחר כיבוש המרחב על ידי צה"ל, סוקרים השנים את התפתחות הקהילה. הספר מחולק לשלושה חלקים. הראשון עוסק בעשרים השנים הראשונות (1968-1948), ומתאר את תהליכי התיישבות הראשוניים, את התקווה הראשונית שנכזבה לשוב לכפרים בגליל, השתרשות בלבנון למרות היחס העוין של הממשל והסביבה, ואת יצירת מרקם החיים האופייני לרשידיה ואת היחס לפוליטיקה ולמנהיגות המקומית. אחרי קשיים ראשוניים, על פי המחברים, היכולות, החריצות והשאיפה להשכלה של תושבי המחנה וגם המסגרת התומכת של הקהילה אפשרו שיפור במצבם הכלכלי של חלק מהמשפחות, ויצירת מעמדות חדשים.

מחזיקים ידיים בוורנוה - צלם בעז זלמנוביץ

החלק השני עוסק בהגעת 'הענקים שבאו מן הים', כלומר באנשי הארגונים הפלסטינים. תקופה שהתחילה ב-1969 והסתיימה ב-1982. החלק מתאר את התקוות יצרו הארגונים הפלסטינים בדומיננטיות של אש"ף, אך לא רק, בתושבי מחנות הפליטים. לראשונה כך נראה היה שמתוך העם עצמו צומחת התנגדות לישראל ולפליטות. אבל נראה כי כגובה הצפיות, כך עומק האכזבה, כאשר המאבק בין הארגונים, ו'כלכלת הנשק' יצרו אנדרלמוסיה שלטונית, שהלכה והתרחבה בעקבות מלחמת האזרחים הלבנונית, והתגלתה השחיתות והסתאבות של אנשי הארגונים. לניר ושותפו מצביע על השפעות שהיו לתופעות אלה על הקהילה ברשידיה. החלק השלישי עוסק במלחמת שלום הגליל ואחריה במחנה רשידיה, וכיצד השפיע הדבר על אנשי רשידיה וכיצד השתנתה הגישה לצה"ל וישראל ככול שחלפו הימים. לניר ודוברונסקי שואלים האם לא החמיצה ישראל, בחודשים אלה, אפשרות לזכות בלבבות תושבי מחנה הפליטים [כנראה שכן, אבל זה היה קורה במילא. לא?].

#ספר מעניין אודות קהילה שנוצרה בעקבות עקירה וקורותיה במשך 36 שנים. מחקר מעניין שנותן מבט נקודתי על אנשים שאנחנו פעמים רבות רואים רק דרך הכוונת. מומלץ למי שמתעניין בסכסוך ובדרום לבנון, שהרי תזכרו אתם אולי לא מתעניינים בהם, אבל הם מתעניינים בכם.

שטפתם ידיים? קראתם? תהיו נחמדים?

ויש גם שיר

שתי אצבעות מצידון, אני יושב בדיכאון, כל היום סיור, שמירות, מסתכלים על מי לירות, רואה ילדה יפה בכפר ובך אני נזכר.

#ספר #לבנון #רשידיה #לניר #דוברונסקי #פליטים #אשף #פלסטינים #שלום_הגליל