צופה על עיסתו

אוטוביוגרפיות נועדו להעיד על האדם על ידי עצמו. למעט אמנים מיוסרים [ואולי עוד כמה אחרים] לרוב זו עדות אופי חיובית. לעתים מעודנת ולעתים רבות יותר, בעיקר של אנשי ציבור, צבא ומעש, פחות מעודנת ויותר מוחצנת. לכן אין בכך מן החריג שגם שבתאי בריל בספרו 'לראות למרחוק, כי בנפשי הדבר' (סטימצקי, 2019) משבח את עצמו ומעשיו. למעשים המעניינים עוד נחזור, אבל חשתי חוסר נוחות כאשר הגעתי בתחילת הפרק המסכם למילים הבאות: "נראה לי שהתכונות שפיתחתי במשך השנים, שילוב של יצירתיות, מחשבה מקורית ואומץ לב אינטלקטואלי..." וגם "כנראה, ניחנתי בתכונה המאלצת אותי למחות או לעמוד חוצץ מול כוחות חזקים ממני ולצעוק: "המלך עירום". אני מודה שאם הייתי רואה את המשפטים הללו כאשר עלעלתי בספר בחנות, לא הייתי קונה אותו, אבל אז אולי הייתי מחמיץ את החלקים המעניינים בספר, ויש כאלה.

בריל שירת כ-21 שנים בחיל המודיעין וכמושל בית לחם. את עיקר שרותו עשה ביחידה 848, היא 8200. יחידת איסוף המודיעין, אך לא רק שם, אלא בתפקידים מגוונים בחיל המודיעין. הספר עוסק בשלושה עניינים מרכזיים: פיתוח המזל"ט (מטוס זעיר ללא טייס); המודיעין ומלחמת יום הכיפורים; ועצות מה לעשות במלחמת לבנון הבאה. לטעמי, פיתוח המזל"ט על פרטיו הוא החלק המעניין של הספר, וניתן ללמוד ממנו לא מעט פרטים על תחילת הדרך ועל הקשיים הטכנולוגיים אבל בעיקר התרבותיים המעכבים פיתוח תפיסה מבצעית-טכנולוגית חדשה. כפי שסיפר בריל ל'ישראל היום' בעיית המודיעין החזותי בזמן אמת העסיקה אותו מאוד, ומנגד ראה את מגבלות הטיסה של מטוסי חיל האוויר נוכח טילי הנ"מ: "הרעיון צץ אצלי כשהלכתי לקולנוע. פעם היו מקרינים לפני הסרט יומן חדשות, שתיאר את מה שמתרחש בעולם. ביומן שאני ראיתי ב־1967 הקרינו סרטון מארה"ב, שבו נראה נער מקבל במתנה טיסן המופעל על ידי גלי רדיו. כשראיתי את הנער הזה, הבנתי - ניקח טיסן חובבים כזה ונחבר אליו מצלמה." בפרק העוסק בכך מתאר בריל את הניסיונות הראשוניים, את המשוגעים לדבר, ואת גיחות הצילום המוצלחות ב-1969 מעבר לתעלת סואץ ובירדן. אבל בהמשך, את הקמת צוות הפיתוח החילי ודחיקת המייסדים, את הטעויות התפיסתיות והמכשלות הביורוקרטיות שגרמו לכך שבמלחמת יום הכיפורים לא היו בידי צה"ל מזל"טים. פרק נוסף בספר עוסק בפיתוח המזל"טים לאחר המלחמה, גם כאן בתחילה על ידי 'משוגעים' לדבר שחברו ל'תדיראן' לפיתוח 'הסורק', וכן על הפיתוח המקביל בתעשייה האווירית של מזל"ט ה'זהבן' [לאחר שזו דחתה בתחילה את העיסוק במזל"טים].

הצריף הרעוע - צלם בעז זלמנוביץ

חלק ניכר מהספר עוסק בסוגיית המודיעין ומלחמת יום הכיפורים. בפרקים אלה מציג בריל את משנתו בעניין המודיעין וההפתעה באופן היסטורי ותיאורטי [פחות מעניין], ומתאר את הדינמיקות בתוך אמ"ן וביחידה 848 ששימש בה כקצין אג"ם לפני המלחמה ובמהלכה [יותר מעניין]. פעם סיפר לי משהו אגדה אורבנית מתקופת אלי זעירא כראש אמ"ן: "בחדר הדיונים של ראש אמ"ן, היה מקום שבו מגרעת במבנה הסתירה את היושב בה מעיניו של זעירא. הרע"נים היו מתחרים מי יגיע ויתפוס את המקום." אני לא יודע האם זה נכון, אבל זה מעיד על האווירה באמ"ן באותם ימים, כפי שניתן ללמוד גם מסיפורו של בריל. הוא טוען שהוא מהיחידים שהבינו את המתרחש, וניסו להתריע, אבל גם הוא לא דפק על שולחנו של זעירא. עוד מתואר הסכסוך המכוער בין בריל לבין יואל בן-פורת מפקד 848 במלחמה. סכסוך שהגיע לבית המשפט, ובסופו התנצל בן פורת בפומבי על מה שכתב על בריל בספרו 'נעילה'. בריל משתמש בדיון על מלחמת יום הכיפורים בהרבה 'אם' - אם היו שומעים לי, אם היו עושים כך או אם היו עושים אחרת. ניתן להבין את תסכולו, אבל אין 'אם' בהיסטוריה. וגם אם היית חכם בזמן התרחשות, כפי שמתאר בריל [ואני מאמין לו] למה לא התפרצת ללשכת זעירא או משרדו של הרמטכ"ל דדו? אולי 'אם' היה עושה זאת הייתה נמנעת ההפתעה [לא? לא]. גם בחלקים הנוספים בספר ניתן למצוא בהם עניין, אבל הם כבר ניתוחים תאורטיים שמבוססים על ניסיונו האישי על הלחימה בלבנון וענייני צבא נוספים, שיש העושים זאת טוב יותר.

#ספר אוטוביוגרפיה של איש מודיעין וחוזה המזל"ט. שווה רק בשביל פרקי פיתוח המזל"ט. לחובבי הסוגה.

אם תקראו תהיו נחמדים.

ויש גם שיר

#מודיעין #לראות_למרחוק #בריל #מלחמה #יוםהכיפורים #מזלט