רק על מידותי לספר ידעתי

שער הספר המידות הקטנות מאת נטליה גינצבורג

במקרה, אבל רק במקרה, קראתי שני ספרים שמחבריהם נושאו את שם המשפחה 'גינצבורג'. קלמן גינצבורג האמרגן, ונטליה גינצבורג הסופרת האיטלקיה. גינצבורג הוא שם המשפחה המופיע בכמה גרסות, ומקורו בעיר גינצבורג (Günzburg) שבבוואריה אשר בארץ הגרמנים. הוא מהשמות שיהודי אשכנז אימצו כאשר חויבו להוסיף שם משפחה. נטליה גינצבורג שנולדה לאב יהודי (לוי) ולאם קתולית, קיבלה את שם המשפחה מבעלה הראשון לאונה גינצבורג, שנרצח ב-1944 בכלא הגסטפו. את חלק מקורות המשפחה פרסמה גם בספרה הנהדר - לקסיקון משפחתי (עם עובד, 1988) שקראתי לפני שנה וקצת, בו מתארת גינצבורג את קורותיה של משפחתה, בעיקר בתקופה שבין מלחמות העולם, אך גם מעט במהלכה ולאחריה. במרכז עומדות האמירות המשפחתיות. ביטויי האב והאם, מבטאים ומבססים את ההוויה המשפחתית במרוצת השנים. משפחה שבה האב יהודי והאם נוצריה כששמי הפשיזם מתקדרים, הם עומדים ברמות שונות כנגד הזרם, וגם משלמים מחיר. התפתחותם של הילדים והנכדים משולבת בענייניות וללא קישוטים מיותרים במאורעות החברה, הסביבה ואירופה.

השתקפויות באגם בשטוקהולם - צלם בעז זלמנוביץ

ניצלתי את הזדמנות להמליץ על 'לקסיקון משפחתי', אבל בעצם הסקירה אמורה לעסוק ב'המידות הקטנות' (תשע נשמות, 2019 [תרגום את זה נפלא, יונתן פיין]). גם בספר המסות שפורסם לראשונה ב-1962, עוסקת גינצבורג בתיאור חומרי חייה. כפי שהיא כותבת: "כשכותבים סיפור, צריך לזרוק פנימה את כל הטוב והיפה שיש לנו להציע, שראינו ושחווינו, שאספנו במרוצת החיים". דווקא המסה שנותנת לספר את שמו, לא תפסה אותי, אולי המסר המוסרני וגם מורכבותו המחשבתית הקשו עלי. אבל שאר המסות [11 בסך הכל], הן מרתקות בדרך המחשבה והכתיבה של גינצבורג. למשל, 'חורף באברוצו' מתאר את גלות משפחת גינצבורג ואת החיים בכפר במרכז איטליה השונה מהעיר ממנה גלו. אבל השוואה איננה יוצרת טינה או דחייה, אלא היא כתובה ממבט האוהב את המקום והאדם. השוואה היא כלי חשוב בידיה של גינצבורג. כך גם במסה 'אנגליה: שבח וטרוניה' בו היא משווה בין אנגליה ובין איטליה, וכך ב'הוא ואני' בו היא שואלת עצמה אחרי 20 שנים של חיים עם בעלה השני, גבריאלה באלדוני, האם הניגודים שיש ביניהם, הם מפרידים או משלימים, והאם יכלו לדמיין אותם כאשר נפגשו.

מבט לשמים - צלם בעז זלמנוביץ

את המסה 'המקצוע שלי' בו היא מתארת את התפתחותה ככותבת, ואת תבונותיה ככזו, היא מסיימת במשפטים הבאים: "וזה אמנם מקצוע קשה מאוד, אתם מבינים, אבל הוא הכי יפה בעולם. ימיהם ובתיהם של חיינו, ימיהם ובתיהם של הקרובים לנו, דברים שקראנו וראינו וחשבנו ושמענו - הכול מזין אותו והוא צומח בקרבנו. זה מקצוע שניזון גם מדברים נוראים, שאוכל את הטוב ביות ואת הרע ביותר בחיינו, הרגשות היפים והמכוערים צפים בדמו ללא הבחנה. הוא ניזון מאתנו וגדל בקרבנו." אלו מחשבות קשות, ואולי מפחידות, המשליכות לסוגי מחלות קשים, אך גם אולי לעוצמה שאדם צריך לפתח ביחד עם מקצוע הכתיבה. אותי זה דיכא [אולי זו מילה חזקה מדי בהקשר זה] שכן למרות שנפשי חושקת לעתים לכתוב [מעבר לפוסטים הסוקרים ספרים ולמאמרים בענייני צבא וביטחון], אינני בטוח שאני מסוגל לרכז את הרגשות ואת יכולת ההזנה הנדרשת לכתיבה. בכל מקרה מעורר מחשבה. לא? וכך גם שאר המסות.

#ספר מסות קצרות, עמוקות ומעוררות מחשבה של נטליה גינצבורג. מומלץ ביותר.

אולי תכתבו, אבל בטוח תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר אם כבר אנחנו בענייני זוגיות וגינסבורג

#ספר #גינצבורג #נטליה #המידותהקטנות #איטליה #מסות #תשענשמות