על אם הדרך לחוף הים בין אשקלון לזיקים מוצב שלט המורה את הכיוון לבסיס ההדרכה החילי (בה"ח) של פיקוד העורף. על השלט מופיעה ההצהרה "כאן מתחיל הניצחון". באופן פשטני ניתן לומר כי מפקדי הבה"ח והפיקוד רוצים וצריכים לעודד עצמם ופקודיהם בתפקידם, וזה לא רק לגיטימי אלא גם רצוי לצאת בסיסמאות מסוג זה.
אם היה זה רק כך הכל טוב ויפה, אבל זה לא. בפיקוד העורף ולא רק שם, מאמינים שהניצחון מתחיל בהם. זו מחשבה נוסח, "ההכרעה נגד גרמניה מתחילה בקו מז'ינו" או "את מצרים ננצח בקו בר-לב". השלט המסגונן מעיד על חשיבה מגננתית ואולי גם תבוסתנית. חשיבה הטוענת שלא ניתן לעשות דבר כדי להפסיק את הפגיעה בעורף.
ברור שיש לעשות הכל כדי להגן על האזרחים. מדינת ישראל וצה"ל חשבו כך ועסקו בכך עד הרבה לפני הקמת המדינה (ראו ערך ארגון 'ההגנה' והבניה הביטחונית ביישוב), אבל לא חשבו שבכך מתחיל הניצחון. החשיבה הייתה איך להתקיף ולהכריע את האויב, וכך למנוע את הפגיעה בעורף. כפי שכתב ישראל טל : "את תורת הביטחון של ישראל ניתן להגדיר במשפט אחד: ויתור כמעט מוחלט על כוח העמידה לטובת מירב כוח המחץ". (ישראל טל, ביטחון לאומי: מעטים מול רבים). צריך איזונים שונים מתקופת המחץ של השיריון, אבל לא כאלה כפי שאנחנו חוזים בהם היום ברוחו של צה"ל ובחלוקת המשאבים.
בן-גוריון אמר ב-1948 "כל העם צבא, כל הארץ חזית" ולא אמר שכל העם עורף. אם צה"ל חושב שבעורף מתחיל הניצחון הוא בבעיה חמורה.
