למה כולם רוצים להיות מיוחדים? למה כולם רוצים להיות יחידה מיוחדת?
טוב, זה שאלה שהתשובה אליה ברורה: כי ככה.
את המאמר הראשון שלי כתבתי על הנושא - הקמת כוחות מיוחדים בעימות המוגבל.
השבוע השתתפתי בסמינר אקדמאי שדן בתופעת הכוחות המיוחדים מנקודת מבט של מדעי התנהגות. כלומר, היחידות, עקרונות הפעולה שלהן, המשימות והמבצעים המיוחדים אינם במוקד הדיון, אלא האינפלציה של הרצון להקים יחידות מיוחדות, ובעיקר לשאת את הכותרת "יחידה מיוחדת".
הנה כמה מהדברים המעניינים והמלמדים שנאמרו בפגישה, ואשמח לשמוע את דעתכם.
יחידה מיוחדת היא מיוחדת למול משהו שהוא לא מיוחד, משהו שהוא התופעה הרגילה בצבא. כלומר, היחידות הרגילות.
הרצון למיוחדות, להיקרא מיוחד, נובע מהצורך להבליט עצמך. יש לכך:
שימוש פוליטי ארגוני פנימי – תחרות על משאבים ויוקרה. אלופי הפיקודים שבעיקר מתקנאים במפקדה הכללית (המטכ"ל) הקימו לעצמם יחידות רבות במשך השנים.
שימוש פוליטי חיצוני מול החברה – אחד הטיעונים שהועלה בפגישה, וצריך עוד לבחון אותו, הוא שבעידן המלחמות הנוכחיות, נשק מדויק שלא גורם נזק אגבי (סביבתי) הוא צורך. יחידות מיוחדות הן סוג של נשק שכזה. נשק המאפשר פעולה שלא תסכן הרבה חיילים.
יחידות הוקמו לצורך מסוים, וכאשר הצורך נעלם, היחידה ממשיכה להתקיים, מוצאים לכך הרבה סיבות וטענות. כדוגמת אגוז שהוקמה לצורך הלחימה בדרום לבנון, אבל להתקיים, וכיום רימון שהוקמה לצורך שנעלם לפני שהוקמה, האיום במרחב הנגב-אילת.
יש היררכיה של מיוחדות, יש על זה אפילו דירוגים בעיתונות הגברית(?). האם הדבר תורם למשהו? מה המשמעות של זה לצבא ולחברה?
מצפה להמשך המפגשים ולימוד הנושא.