הפגיעה הקשה בחיילי גולני שהוסעו לשדה הקרב בסג'עיה באמצעות נגמ"ש M-113, הביאה לדיון ציבורי ופנים-צה"לי בעניין נושאות הגייסות המשוריינים, או כפי שהן ידועות בקיצור - הנגמ"שים.
כדי לקיים דיון משמעותי בעניין יש להניח תשתית מושגית משותפת, וזו מטרת הדברים הבאים.
ההגדרה הכללית ביותר היא רכב-קרב משוריין (רק"ם) זה הוא רכב-קרב מוגן בשריון כלשהו, הנושא חימוש או ציוד אחר, והמשמש לצורכי לחימה. הרק"ם עשוי להיות זחלי, כגון: טנק או תומ"ת (תותח מתנייע) ונגמ"ש, רק"ם זחלי-למחצה או רק"ם גלגלי, כגון שריונית.
זו ההגדרה מתוך מילון למונחי תו"ל (אג"ם-תוה"ד, 1996). מילון מונחים צבאיים (אג"מ-מה"ד, 1980) משתמש במונחים ובהגדרות הבאים כדי להגדיר רק"ם הנושא חיילים:
נושאת גיסות (personnel carrier) – נושאת, לרוב משוריינת, שתוכננה להובלת גייסות. יש סוגים רבים של נושאות בצבאות העולם – אופניות, זחליות וזחליות-למחצה – מהן פתוחות ומהן סגורות. חלקן תוכננו למשימות מיוחדות כגון לוחמה כימית, נחיתה אמפיבית ועוד.
נושאת גיסות משוריינת (נגמ"ש armored personnel carrier ) נושאת גיסות בעלת שריון, שתכליתו להגן על נוסעיה מפני פגיעות נק"ל ורסיסים.
מטרתם של נגמ"שים היא לשאת את חיילי הרגלים לשדה הקרב, ולא להשתתף בלחימה.
במילונים הצה"ליים חסר המונח Infantry fighting vehicle – רכב לחימה של החי"ר (רל"ח), שכן צה"ל בחר במודע או שלא במודע שלא ליצור רק"ם מסוג זה. רל"ח צריך לאפשר תנועה בתוך שדה הקרב, כלומר להיות ממוגן במידה הדומה לטנקים ובעל יכולת ליצור אש התקפית משמעותית. נציע את ההגדרה הבאה: רק"ם שתוכנן, נבנה וצויד בראש ובראשונה במטרה להוביל כיתת חי"ר, אשר מצויד בתותח מובנה של לפחות של 20 מ"מ ולפעמים גם במשגר טילים.
צה"ל בחר ללכת בדרך ביניים. יצירות כלאיים של נגמ"שים ממוגנים וכבדים בין נגמ"ש קל לרק"ם לחימה – כדוגמת הנגמ"חון, הפומה והאכזרית המבוססים על תובות טנקים. הנמ"ר הוא פאר היצירה של נושאות הגייסות הממוגנות. הגם שהייתה מחשבה על ציוד חלקם של הנמ"רים בתותח 30 מ"מ, הדבר לא התממש. בכך נשמרה גישת צה"ל של רק"ם החי"ר כנושא גייסות בלבד ולא כרק"ם לחימה.
על התפיסות השונות – רק"ם לחימה או נושא גייסות בלבד – כתבתי כאן.
על השאלות – האם נושא גייסות משוריין (נגמ"ש) או רק"ם לחימת חי"ר (רל"ח)? כתבתי כאן.
אשמח להערות ולהכוונה למקורות.