מבצע "צוק איתן" העלה שוב את הדילמה, מה הם המרכיבים של הביטחון הלאומי ומה משקל ההגנה הצבאית ביחס למרכיבים האחרים?
השימוש השגוי, לדעתי, בביטוי 'ביטחון' בישראל משבש את הדיון אודותיו. אפילו משרד הביטחון קורא לעצמו באנגלית 'משרד ההגנה'. הדבר, אמנם נעשה, כנראה, בשביל השיח עם אומות העולם, אבל מעיד על הבלבול המונחי. ביטחון לאומי הוא רחב יותר מהגנה שהוא השם המרוכך למלחמה. מנגד, צריך לשמור על גבולות 'הביטחון הלאומי', כפי שכבר כתבתי על כך בעבר.
בישראל, ההתיישבות והיחס אליה הם חלק מהביטחון הלאומי, כפי שאמר בן-גוריון בפברואר 1948 (מתוך יחוד וייעוד):
"הנקודות המעטות שיש לנו בדרום אינן הנגב, ואם לא נשלח כוח מספיק לנגב, פירוש הדבר שאנו עוזבים אותו. אם אנחנו לא נהיה שם - הם יקחו באפס-יד, ואין זו אלא אשליה ריקה שלאחר זמן יתנוהו לנו. אין הבדל מבחינה זו בין מפעל-ההגנה ובין כל מפעלנו ההתישבותי בארץ".
נסיר מהדיון את עניין גבולות מדינת ישראל, ונשאל מה חשיבות המרכיב של התיישבות ובעיקר של החקלאות בביטחון הלאומי כפי שעלו בהקשר של עוטף עזה. לחקלאות מעבר לחלקה במרכיב הכלכלה בעוצמה הלאומית, יש חלק בכיבוש ובאחיזה בקרקע - מי שמכיר את זקני נירים, ניר-עוז ושאר הישובים במרחב מבין מה זה צומוד (יהודי).
יש לכך כמה משמעויות, להלן שתיים:
יכולת הישובים בעוטף עזה לעבד את הקרקע עד הגדר (הגבול) היא חלק ממלחמה מול האויב בצד השני. השיקול הזה במסגרת הפעילות הצבאית ובכלל זה הקמת המכשול החדש צריך להיות בעל נפח גדול. הרחבת המרחב הצבאי הסגור לכיוון שטחי החקלאות הוא למעשה נסיגה.
העניין הנוסף הוא היחס של הצבא לאדמות החקלאיות ולגידולי השדה. אני יכול העיד, מחד, על הקושי הצבאי-הטקטי לשמור על הדרכים הקיימות ועל אי-תנועה בשדות. ומאידך, על כך שלא תמיד קיימת הבנה מצד המפקדים והחיילים אודות הנזק, לא ואולי בעיקר לא, הכספי הנגרם בפגיעה בחקלאות.
לא פשוט, אבל צריך להיות על השולחן בזמן קבלת החלטות של הדרגים הצבאיים ובדרג המדיני שעוסק בשאלות ביטחון לאומי.
נ.ב.: רכיב נוסף ששקלו בעבר, הוא מה המקום החשוב לתרומה של האדם - בצבא או בחקלאות. במסמך המצורף, מבקש קיבוץ עין השופט לשחרר את סבי - יחזקאל שטרן (שביט) שהיה שליש חטיבה 11 (יפתח) לעבודות טרקטור במשק. זו דוגמה נוספת לאופן שבו חשבו בעבר על מקומה של החקלאות (המקור: ארכיון עין השופט).
