במסגרת המחקר על הנגמ"שים ורק"ם לחימת החי"ר (רל"ח), אחד הנושאים שאני מחפש הם מדדים לבחינה ובחירה בין סוגי הרק"ם.
פוסט זה הוא, כרגיל, קריאה לסיוע בבדיקת המדדים והאם הם מתאימים למקרה הישראלי.
במהלך החיפושים נתקלתי בבלוג בריטי העוסק בנושאי ביטחון וצבא Think Defence בחודש האחרון פרסם כותב המסתתר מאחורי הכינוי מונטי, סדרה של 4 פוסטים העוסקת בבחירת הרק"ם הבריטי הבא. בין השאר הכותב מציג המדדים העיקריים להשוואה בין סוגי הרכב הקרבי.
הכותב מבחין בין 4 סוגי או משפחות רק"ם: טנקי מערכה הרק"ם הכבד, למשל המרכבה או במקרה הבריטי Challenger 2; רק"ם זחלי בינוני, למשל ברדלי האמריקני והפומה הגרמנית או Warrior הבריטי; רק"ם בינוני גלגלי, כדוגמת משפחת הסטרייקר Stryker; ולבסוף, כלי רכב 4X4 ממוגנים שהתרבו במהלך העשור האחרון, במקרה הבריטי אחד הדגמים הוא Foxhound.
המדדים שמונטי בחר הם: ניידות אסטרטגית strategic mobility - היכולת להוביל כלים לטווחי אסטרטגיים. על מדד זה ויתרתי משום שאין הוא רלוונטי לישראל; גמישות טקטית tactical flexibility - היכולת לשנות ולהתאים משימות בשדה הקרב; יכולת תנועה בשטח off-road performance; מיגון protection יכולת נשיאת מיגון (ללא מיגון אקיטבי); עוצמת אש firepower - כלי הנשק האורגניים; אמינות מכנית/אחזקה reliability; מחיר cost.
הטבלה מציגה את גישת המחבר, אשר מעדיף לצבא בריטניה, הקמת עוצבות המבוססות על משפחת הרק"ם גלגלי בינוני.
אשמח לדעתכם על המדדים - האם הם מתאימים? והאם יש נוספים? וכן על הציון שניתן לכל "משפחה". תודה.
