"כְּשֶׁהָרֶשַׁע בָּא כְּמוֹ גֶּשֶׁם נוֹפֵל, אִישׁ אֵינוֹ קוֹרֵא עוֹד: עֲצֹר!"
ברטולד ברכט, כשהרשע מגיע כמו גשם נופל
הספר של יאיר אורון החוקר שנים ארוכות את 'הג'נוסייד' בכלל וג'ונוסייד הארמנים בפרט [כך נדמה לי] - 'מאה השנים של מוסה דאג' (פרדס, 2017) עוסק ברצח הארמנים דרך חקירת ספרו החשוב של פרנץ ורפל, 'ארבעים הימים של מוסה דאג' (להלן: הספר).
אורון בוחן את ספרו של ורפל בכמה כיוונים. ורפל הסופר השב ומתרחק מיהדותו והשב, המבקר בארץ ישראל, שספריו נשרפים בגרמניה ב-1933 ופרסום הספר על מאבק הארמנים. האם נועד להתריע בפני האסון בפתח?
עוד בוחן אורון את השראה שהספר נתן בגטאות. נקודה מעניינת שכן לא מעט עדויות מראות שהספר נקרא בשנות השואה ו'מוסה דאג' שימש כמודל התייחסות גם בדיונים האם למרוד? כמובן שלא ניתן להתחמק מהשאלה בדבר ההכרה ברצח העם הארמני על-ידי התורכים.
#ספר אודות טרגדיה אנושית ועל השפעת הספרות על הזיכרון. לרוצים להעמיק וללמוד. ואם לא קראתם את ארבעים יום של מוסה דאג, תעזבו הכל.
אם כבר קראתם את זה, אז תקראו את אברהם סוצקבר, גטו וילנה (עם עובד, 2016).