אפסטרטיוס סטמטופולוס הוא סטראטיס מיריביליס כותב נהדר. הסופר היווני בן האי לסבוס יודע לתאר בדיוק אדם, יחסים וטבע. השבוע קראתי את ספרו 'המורה זהובת העיניים' (עם עובד, 1990) שהשאלתי ברכבת. מכיוון שלבושתי לא הכרתי את מיריביליס שם הספר קצת הרתיע אותי, אך [ברם] היווניות משכה אותי. ולא הצטערתי.
מיריביליס כותב על התקופה הקשה של אחר מלחמת תורכיה-יוון (1922-1919) שבסופה הובסה יוון שהייתה התוקפן והאוכלוסייה היוונית שחייה באסיה הקטנה גורשה ונערך חילופי אוכלוסין. בספר דרויאס חוזר מהמלחמה אל כפרו ואל אחותו ומנסה להשכיח את המלחמה מלבו באמצעות אמנות, ציניות וים [האם זה אפשרי?].
לדרויאס שליחות למסור את ארנק המזכרות של בן האי שאותו סעד בבית החולים לפני שנפטר ביסורים לאשתו. האשה מתגלה כ'פנלופה בלי נול' וגם כנושאת את שם המשוררת ודרויאס נאבק בנפשו באהבה. גם תושבי העיירה, הבתים, הטבע והים משחקים תפקיד.
בּוֹאִי אֵלַי גַּם עַכְשָׁו, גַּאֲלִי אוֹתִי מִן הָעִנּוּיִים הַקָּשִׁים. וְאֶת כָּל מַה שֶּׁלִּבִּי מִשְׁתּוֹקֵק לוֹ - מַלְּאִי. הֲיִי לְבַעֲלַת בְּרִיתִי. [מתוך ספפו 1 בתרגום שמעון בוזגלו]
#ספר על מלחמה, אחרי המלחמה ועל אהבה. תיאורים מדויקים של נפש וחוץ. מומלץ ביותר.
ויש גם שיר, נעימה Eleni Karaindrou - Refugee's theme, לזכרם של הפליטים.
אם כבר קראתם, אז תקראו את ניקוס קאזאנצאקיס, חירות או מוות, עם עובד, 1963