אהבת הספרים, הגובלת באובססיה קלה או כבדה, היא כנראה [או לא כנראה] חלק מהאישיות שלי, ואני לא לבד. ברכארד ספינין (Burkhard Spinnen) הוא סופר גרמני ומרצה לספרות, וגם ביבליופיל או ביבליומאני, וגם כתב על זה ספר - The Book - An Homage (Godine, 2018
ספינין מספר את סיפור הספרים שמלווים את חייו בפרקים קצרים. חלקם עוסקים בגוף הספר עצמו [היפה, הרוס, הישן וכו'], אחרים בשימוש או במהותם [המועדף, הנכון, השגוי, היקר, האישי וכו']. שני החלקים הנוספים עוסקים במסחריות(?) [עותק קריאה, מהדורה ראשונה וכו'], ובאוספי ספרים [ספריה ציבורית, ספרייה פרטית, מדף הספרים וכו'].
בין הדברים המעניינים שספינין מעלה הוא הספרייה האישית כארכיון חיי הקריאה של האדם, וכהשלכה מכך על התפתחות חייו התרבותיים והאינטלקטואליים של הקורא. לפחות בשני מקרים, שבהם קיבלתי ספרים מחברים, מדובר היה בספרים שליוו אותם בקרירה הראשונה שלהם (צבא), ובעקבות השינוי בקרירה ובחיים, החליטו שהספרים שהם הארכיון האינטלקטואלי שלהם מפריע. במקום שהוא תופס, אך אולי גם לשינוי. אולי.
#ספר על ספרים ועל אנשים ועל הקשר ביניהם. לחובבי סוגת אנשים וספרים.
בכל מקרה, וזה ספינין מחמיץ, תקראו ותהיו נחמדים.
ויש גם שיר.
ואם כבר קראתם, אז תקראו את אלברטו מנגל, תולדות הקריאה, הוצאת זמורה ביתן, 2001.