ביוגרפיות אוהדות מדי מעמידות את הקורא בדילמה, האם זה אמיתי? הרי אין איש מושלם [חוץ ממך, אני יודע], אבל כתיבה שאיננה מציגה ואפילו במרומז את מגרעות הגיבור היא לעתים מביכה. לא? No Better Friend, No Worse Enemy הביוגרפיה של גנרל ושר ההגנה לשעבר ג'יימס מאטיס שיצאה בהוצאת Harper Collins, 2018, היא סוג של כזו כתיבה. Jim Proser שכתב אותה הוא כנראה מעריץ שרוף. אבל כאשר שקוראים אודות גנרל הנחתים מאטיס כנראה שלא קשה להיות מעריץ שכזה.
שם הספר לקוח מהמוטו שטבע מאטיס כשעמד בראש כוח המשימה 58 באפגניסטן (2001) או כשעמד בראש דיביזיית הנחתים הראשונה במלחמת המפרץ השנייה (2003). את המוטו לקח מאטיס, קורא ולמדן אדוק של היסטוריה כללית וצבאית מתוך דבריו של לוקיוס קורנליוס סולה המצביא והדיקטטור הרומאי (138 לפנה"ס – 78 לפנה"ס). הקריאה והלימוד הם חלק אינטגרלי בהוויה המאטיסית, ופרוסר מביא דוגמאות רבות לכך, ואת זה כדאי לאנשי הצבא וגם לאחרים לאמץ.
הספר סוקר את הקריירה הצבאית של מאטיס, עם רקע קצר על נעוריו ועם הפעם האחת שהוא כמעט התחתן, החל מלבטיו להתגייסות בראשית שנות ה-70 ועד למינויו כשר ההגנה [מאז כבר הספיק להתפטר והיה לי מה להגיד על כך]. אבל עיקרו וזה מה שמעניין, הוא תיאור הקרבות שבהם השתתף מאטיס כמפקד - עיראק 1991 כמפקד גדוד, כמפקד כוח באפגניסטן ומפקד דיביזיה בכיבוש עיראק ולאחר מכן בקרבות פלוג'ה (2004) [אתם יכולים לקרוא עליהם ב'ללא תהילה' של בינג ווסט ובעברית בתרגומו של יגאל אייל]. מתיאורים המפורטים ניתן ללמוד על חשיבה צבאית - אסטרטגית וטקטית, על מנהיגות קרבית, על פיקוד בדרג המג"ד ומפקד האוגדה, על מסירות לחיילים ועל דוגמה אישית מאחד המפקדים הבולטים של השלושים השנים האחרונות.
#ספר ביוגרפיה אוהדת של ג'ימס מאטיס מאנשי הצבא הבולטים בעשורים האחרונים. מעניין ומעורר מחשבה וגם השראה. מומלץ למתעניינים במפקדים בקרב ובמנהיגות צבאית וקרבית.
תקראו ותהיו נחמדים, שאם לא, מאטיס יבוא וייקח אתכם.
ויש גם שיר.
מקור התמונות - Jenny Cheng/Business Insider