פעם, פעם, לפני כמה שנים אחדות, שימשה המילה 'סבבה' על הטיותיה, שנעשו באמצעות שינוי אינטונציה כחלופה עברית למילה האנגלי f**k. למשל, אבל רק למשל, יכולה הייתה הסמב"צית בחמ"ל החטיבה לעדכן: "נפלה רקטה בשדרות, סבבה?" זהו שלא. כך גם אצל איטלו סבבו [עכשיו הבנתי מאיפה האסוציאציה של הסבבה] החיים לא סבבה, הם מאבק של דורות, של הישרדות גופנית וכשלי הגיל והנפש וזאת על רקע מלחמת העולם הראשונה.
עוד ספר מהתרגומים הנהדרים של תשע נשמות. גם הפעם יהודי המחפש את האירופאיות, את האוניברסליות. בדומה ליוזף רות ושטפן צוויג, כך גם איטלו סבבו [הוא אהרן הקטור שמיץ] ב'הסיפור של הזקן הטוב והנערה היפה' (תשע נשמות, 2018 (תרגום יונתן פיין)] מספר על תקופת המפנה של מלחמת העולם הראשונה ועל השפעתה על האדם. כמו אצל ג'יימס הסיפור מתחולל באיטליה ובטריאסטה נשמעים הדי התותחים מהלחימה בהרים. בדומה להמינגוויי, גם הזקן, גיבור הסיפור, מוצא אהבה במלחמה. האם זו אהבה או שמא ניסיון אחרון להרגיש בחיים ולחזור לנעורים?
הזקן המבוסס והמכובד מתאהב בנהגת טראם צעירה, מנהל איתה מערכת יחסים של תלות נפשית מצדו. הנערה מצדה, כך נראה, מנצלת אותה לתמורה חומרית: "אם עכשיו," היא אמרה אגב אכילה, "אתה רוצה לאמץ אותי כבת, שתדע שעוד אפשר. אני לא אהיה במקרה בת יפה בשבילך?"
עיקר הסיפור מתחולל בנפשו המעוררת של הזקן. כדי לייצבה [את הנפש] הוא מנסה
להפוך את מקרהו הפרטי למקרה כללי ולכתוב תיאוריה גורפת על "כמה חיונית בריאותם של הזקנים לטובת האנושות". האם אמנם זה כך? והאם הוא יצליח? סבבו כתב: "החיים אינם יפים או לא יפים, החיים הם מקוריים" [מתוך ספרו 'תודעתו של זנו', שלא קראתי], והדבר בא לידי ביטוי בנובלה המעניינת על הזקן והנערה.
#ספר נוסף מפה לאוזן. ולא נותר לי אלא ללחוש לכם באוזן, תתאמצו ותקראו את סבבו.
וגם תקראו תהיו נחמדים, טוב?
ויש גם שיר, קצת פסיכודליה מסוף שנות השישים.
[התמונה משם]