אפשר להתווכח האם מבחינה של צבא וחברה, היה צריך סגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר גולן, לשאת במדים את "נאום התהליכים המעידים". אולם, לדעתי, מבחינה של הבעת דעה, ותחושת מחויבות אישית ואומץ לב אזרחי, אלוף גולן עשה מעשה נכון [אולי לא נבון מבחינת סיכוייו להתמנות לרמטכ"ל]. אומברטו אקו, הסופר ופילוסוף האיטלקי, מעמיד לרשותנו מגדיר לתהליכים קדם-פשיזם. במאמר שתורגם לעברית 'הפשיזם הנצחי' (תשע נשמות, 2019 [תרגם יונתן פיין]) מסביר אקו את הרעיון של הפשיזם, בניגוד לנאציזם, ונותן 13 סימנים מעידים שכאשר אנו מזהים את חלקם בכל מיני שילובים עלינו להיות מודאגים לחירותנו האישית ולדמוקרטיה.
באחד הספרים החשובים אודות מקורות הפשיזם, דרך פעולתו ומחשבתו, 'האנטומיה של הפשיזם' (עליית גג, 2009 [תקראו אותו]), כתב רוברט פקסטון על הבעייתיות של הגדרת הפשיזם המדויקת. אבל מהניסיון המצטבר, ניתן לחוש ולהבין מהו פשיזם, גם אם לא להסכים על כל עניין ועניין. וזה בדיוק מה שאקו אומר, הביטו וראו את התהליכים הקדם-פשיזם, למשל [בשביל כולם והסבריהם תקראו את הספר]: פולחן המסורת; פעולה לשם פעולה והתרבות חשודה מראש; אי הסכמה פירושה בגידה; העצמת הפחד הטבעי מן השונה ועוד.
אבל תשע נשמות לא הסתפקו בפרסום המאמר החשוב ביותר של אקו, וצרפו דברים של ד"ר אל"ם מרדכי בר-און. מאנשי גבעתי בתש"ח, רל"שו של דיין, קצין חינוך ראשי בששת הימים, ח"כ מטעם ר"צ וממקימי הקרן החדשה לישראל. ממבט של 90 שנה בוחן בר-און את הסימנים ששם לפנינו אקו כפי שהם מתבטאים לדעתו בישראל. והוא דואג, אפילו מאוד, למפעל הציוני שהיה שותף פעיל בו במשך עשרות שנים. לא הסכמתי לכל הניתוח שלו, אבל גם אני מודאג. וכפי שכותב בסוף דבריו בר-און:
"למדו להביט, להתבונן על סביבותיכם במבט עצמאי, לא לוותר על הביקורת, לבנות חברה מבוססת על ידע ותרבות".
#ספר ספרון חשוב ביותר על מחשבה חברתית, פוליטית, תרבותית וחינוכית, על איך לזהות שהסכנה לחירות האישית והקיבוצית מתגברת. תקראו את המאמרים ותחשבו [אחר כך תצעקו] מומלץ ביותר.
תקראו, תשמרו על החירות ותהיו נחמדים.
ושיר, יש רק סיבה אחת למכור את החירות. לא?