יום הזיכרון ויום העצמאות מעוררים רגשות עזים של עצב עמוק, צער בלתי נפסק, וזיכרונות אישיים וקולקטיביים, של משפחות, של חברים, של רעים לנשק ושל מפקדים ופקודים. זיכרון הנופלים "נעשה" על ידי המשפחות קודם לכל, זיכרון היקירים שנפלו איננו זקוק ליום מיוחד. ליום זה נזקק הזיכרון הציבורי, לצורך חיזוק הלכידות הקיבוצית והלאומית [למרות שזה נשמע בומבסטי]. חללים נשכחים. יש מי שהיו ניצולי שואה נצר אחרון, ויש מי שהיו בנים ובנות יחידים והוריהם זקנו בצער ובשכול ונפטרו, וגם מסיבות נוספות נשכחו החללים וקברותיהם אינם נפקדים. צה"ל ויחידותיו עושים מאמצים גדולים לשמר הזיכרון. את השמות זה קל יחסית. מגיעים ועומדים ליד הקבר ומניחים פרח, אבל זיכרון החלל הוא האובד עם השנים - מי היה לפני הקרב, וכיצד מצא את מותו, ומה הייתה גבורתו וגבורת רעיו, כל זה נמוג עם חלוף הזמן.
לעתים מצערות ומסיבות שונות ומשונות, מנוצלים החללים לניגוח הממסד וצה"ל. יש החושבים שניתן היה למנוע את המוות המיותר [והוא תמיד מיותר] של יקירם. יש העושים שימוש פוליטי בלחימה, בקרבות ובחללים [ דוגמה גרוטסקית לכך הם חלק מכתביו של אורי מילשטיין]. ויש המשוכנעים שנעשים מהלכים ממסדים להסתרת "פשלות" וכישלונות. דוגמה אחרונה לקרב שנשכח וזכרו הופיע שוב וטוב שכך, הוא הקרב על גבעת בלטון שמערבית למעילא ב-9 באוקטובר 1948. החזרה לזיכרון [ שאין המבטיח שתחזיק מעמד] היא כנראה כתוצאה מרצון קרובים לעוררו, ודיון בו בתכנית רדיו של יצחק נוי. אך גם כאן יש החושבים שהייתה הסתרה מכוונת.
אולי אני תמים, אך אני בטוח, שלפחות במלחמת העצמאות, הסיבה ל"הסתרה" היא רוח התקופה, משך המלחמה, המספר הרב שהקרבות והתנגשויות, והכמות העצומה הכבדה הנוראית של החללים למעלה מ-6000. ואולי גם הרצון והצורך להמשיך קדימה בחיים ובמשימות הבאות.
מחקר של המחלקה להיסטוריה של צה"ל מראשית שנות ה-50 שמיפה את הקרבות בסוף נובמבר 1947 עד מחצית 1949, מצא למעלה מ-1300 קרבות והתנגשויות. אליהם נוספו עוד כ-200 בעת הכנת האלבום שמכיל את אינדקס הקרבות וסימנם על גבי מפות. מכיוון [גילוי נאות] שעסקתי במשך שנה בעריכת האלבום, אני משוכנע שיש לא מעט קרבות שהפרטים עליהם לא ידועים, שנויים במחלוקת, ויתכן ואף שגויים. אבל לא הסתירו בכוונה קרב כזה או אחר. לרוב הטענה הזו נובעת מחוסר היכרות מהספרות הרבה שנכתבה אודות הקרבות והחללים. אי האזכור של חללים וקרבות הוא רע וצריך לתקנו, אבל קונספירציות? לא נראה לי.
האם אנחנו יכולים לכבד את הנופלים, את גבורתם, את חייהם ואת מותם, ולא להשתמש בהם למדון, לזדון ולמחלוקת?