שאלה מטרידה עולה בעקבות קריאת ספרו של יהודה פוליקר - 'הצל שלי ואני' (ידיעות ספרים, 2019), האם היה עניין לקרוא את הסיפורים הללו אם לא היה מדובר באדם מפורסם? בקטעים קצרים מתאר פוליקר את ילדתו בבית הוריו ניצולי השואה. המורכבות שבאה לידי ביטוי בשירתו [חלק מהשירים נכתבו על ידי יעקב גלעד שהיה בן זוגו ושותפו ליצירה וגם הוא דור שני ובן למשוררת הנפלאה הלינה בירנבאום], נכתבת בפרוזה. נענה כבר עכשיו לשאלה ששאלתי לפני שני משפטים. מניח שלא הייתי מתחיל לקרוא אוטוביוגרפיה של אדם שאין לו סיפור מעניין [או שהייתי מעביר את הספר לערמת הספרים שאולי אקרא]. אבל יש עניין לקרוא כיצד פוליקר רואה את שורשיו, וכיצד צמח, ומה השפיע על חייו ועל יצירתו.
לפחות מהקריאה ניתן ללמוד שפוליקר, כבן זקונים היה קשור מאוד להוריו, ובעיקר לאביו. והשפעתו, והמוזיקה שהשמיעו שני הוריו והמריבות ביניהם הם מקורותיו: "מוזיקה יוונית מתנגנת ברקע, עצובה ומדכדכת, ממלאת את הבית בזיכרונות העבר שלהם ומדכאת אותי. אני יודע שהגל העכור הזה יעבור, אבל בינתיים אני מוצף. למה הם עושים את זה האחד לשני? ולמה הם עושים את זה לי? הסערות מטלטלות את כולנו". כפי שניתן לשמוע באלבום יהודה פוליקר וג'קו, שבו כלל פוליקר את שורשיו המוזיקליים ביחד עם הקלטות הוריו השרים
הספר מוליך אתנו במעלה התבגרותו של פוליקר בקריית חיים של פעם, של השיכונים, של האנשים שעבדו קשה למחייתם בכמה משרות, של המשחקים ברחוב, של מלחמות הילדים. בהמשך מתאר פוליקר כיצד הגיע למוזיקה, וכיצד נאבק ליצור ולהופיע בעודו עובד עם אביו במספרה הקטנה. כן מספר פוליקר את המבוכה המינית ואת המבוכה אודות זהותו המינית. לבטיו מתוארים בפתיחות יחסית. גם שאר חייו מוארים בגילוי לב רחב, וכך אנחנו לומדים איך צמח והיה לאמן הרגיש והמשפיע שגדל תחת צל שואת יהדות סלוניקי ועצי האיקליפטוס של קריית חיים.
#ספר אוטוביוגרפיה המסביר את האדם, הזמר והאמן. אולי לא ספרות גדולה, אבל רגישה ומסבירה. מומלץ למי שרוצה להבין את פוליקר [אפשר לשמוע גם בלי להבין], ולבחון זווית נוספת מיוחדת של הדור השני לשואה.
ומה נותר לנו? לקרוא ולהיות נחמדים.
וגם לשמוע עוד שיר עם הקול הנפלא של ג'קו