מסתבר שזה "ואחד תיק" כל מה שקשור לחיל הים ובעיקר לבניין כוחו לעשורים הצופים קדימה. כל כלי או פלטפורמה ימית הוא גדול, מורכב ויקר. יקר מאוד ולכן חיל הים הישראלי רוכש רק כלים מעטים [למשל יש רק שלוש (3) סער 5, ספינת הטילים המתקדמת נכון להיום מאז ראשית שנות ה-90], ועל כל אחד או אחת מהם נערך ויכוח מר ולעתים גם אכזר.
אלוף זאב אלמוג היה מפקד חיל הים מראשית 1979 עד ראשית 1986, ותקופתו מאופיינת ברפורמות רבות, שעיקרן קביעת תפיסת הלחימה של החיל, וקביעת מערך כלי הלחימה העיקרים ומטע"דים שלהם [כלומר המטען הייעודי ללחימה - נשק התקפי והגנתי, אמצעי גילוי, לוחמה אלקטרונית ועוד]. בספר בעל השם מפורש 'הכוח הימי המודרני של ישראל, שפותח לאחר מלחמת יום הכיפורים' (המכון לחקר מלחמות ישראל, 2018), הוא פורס בהרחבה ובפירוט את בניין הכוח המודרני של ישראל שפותח לאחר מלחמת יום הכיפורים. זה מבט מזווית אישית ומבפנים. מי שקרא את ספריו הקודמים של אלמוג, יודע שמדובר בגוף ראשון יחיד ועצמי ולעתים בלבדי, שיש לו לרוב על מה להסתמך, אם כי צניעות מותרת גם לאנשים שעשו רבות למען המדינה.
למרות שאולי נשמעתי ציני, מדובר על ספר חשוב ביותר לכל מי שעוסק בבניין הכוח ולא רק בחיל הים. יש בספר תיאור מפורט של החשיבה שאחרי קביעת תפיסת הלחימה של חיל הים, של עבודות המטה, הדיון והאישורים החוזרים ונשנים אצל הרמטכ"לים ושרי הביטחון, ההחלטות והערעורים, משחקי המלחמה והתרגילים, הועדות והפגישות. עניין חשוב נוסף שניתן ללמוד מהספר הוא פירוט אודות האיומים שלמולם נבנה הכוח, ופירוט הטכנולוגיות ושילוב הכלים - סטי"לים, צוללות ויכולות לוחמה זעירה (=שייטת 13). כמו תמיד משעשע לקרוא את האשמות והשמצות בין אנשי חיל הים [יש שם משהו לא ברור לי בהקשר זה].
#ספר על בניין כוח צבאי, על תולדות חיל הים ועל הספינות והצוללות שבדרך. נושא מעניין לאנשי המקצוע הצבאי ולא רק הלובשים לבן. אולי אפילו, הייתי אומר, חובה לחניכי קורסי הפיקוד והמטה,
תקראו ותהיו נחמדים. טוב?
ויש גם שיר. פרץ נוסטלגיה