הברון מוריס דה הירש אאוּף גֶרוֹיט היה אחד הגורמים המרכזיים להגירת יהודי המזרח [אירופה] וגם אחרים לארגנטינה. בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, נדדו מאירופה כשני מיליון יהודים. מיעוט קטן הגיעו לארץ ישראל, רבים לארצות הברית, ולא מעטים כאמור גם לארגנטינה. ביניהם גם בני משפחתו של הסופר הארגנטיני-ספרדי אנדרס נאומן. ביחד עם הוריו ואחיו חזר נאומן לספרד לאחר מאה שנים. בעצם הם נמלטו מארגנטינה המתנדנדת פוליטית ב-1991. בספר 'היו זמנים בארגנטינה' [תשע נשמות, 2019 (תרגום: מיכל שליו)] מתאר נאומן את קורות משפחתו במאה שבה התגוררו בארגנטינה.
כבר קראתי ספר של נאומן, שכמובן התפרסם בתשע נשמות - 'לדבר לעצמנו'. זה היה ספר של מעט דמויות, מינורי, כואב וחד [כדאי לכם לקרוא אותו]. היו זמנים הוא שונה. זה אפוס משפחתי, רב דמויות ותקופות. נאומן מציג את הסבים והסבתות מכל הצדדים, הדודים, האחיות במשך 5 דורות [אם קלטתי נכון]. כמו בכל משפחה יהודית, תהיה המתבוללת אשר תהיה, גם במשפחת נאומן יש טיפוסים ודמויות. בעקבות מכתב בלתי גמור של סבתו בלנקה, הוא מנסה להשלים את החורים והסיפורים. יחד עם המשפחה מתואר גם בואנוס איירס, ורסיסים מהקהילה היהודית שבה, ממבט אישי-מצומצם.
זה גם סיפורה של ארגנטינה, ושל התהפוכות הפוליטיות של מאה שנים - הדיקטטורות, הדמוקרטיה, תנועות פועלים, מחתרות, איומים. וגם השכלה, מוזיקה, ספרים, אהבות, לידות ומוות. נאומן כותב בפתיחה: "הם כטאבים כשהם חוזרים? או שהם מתחילים להחלים כשהם חוזרים, ואז אנחנו מגלים שכבר מזמן הם כואבים. הזיכרונות? אנחנו נעים בתוכם. אנחנו הנוסעים שלהם". נאומן לוקח אתנו בזכות המבט החד, הגלוי, החושפני והמדויק שלו למסע בזמן, למקורות-לאנשים שעשו אותו מה שהוא.
#ספר על זיכרונות שבהם האישי, המשפחתי, היהודי וארגנטינה שזורים זה בזה בהיסטוריה ובבדיון. מומלץ ביותר.
אחרי שקוראים הופכים לנחמדים.
ויש גם שיר