בסוף הסיור הקצר ביריד הספרים [עוד משתמשים במילה יריד, למעט ב'יריד חבר'?], שמענו מוזיקה מעבר למבנה. מסתבר שמופיעה להקה שהעיירה שכרה. זמרת עם קול נעים שרה בנעימות שירים באנגלית, ובשלב מסוים מתוך 20 הצופים [אל תתפסו אותי במספר], קמו צוות מד"א או האמבולנס ורקדו. נעימות זה לא מה שאתה קורא וחש ב'טיהל שומר המסילה' של גרהארט האופמן [תרגם ישורון קשת] שהופיע בספרון של תרמיל ב-1975 ביחד עם 'ההכרח' של וולדימיר קורלנקו [תרגם תהום].
האופטמן שזקנתו ביישה את צעירותו. חתן פרס נובל (1912) שאמר כן להיטלר, והשפעתו על הכתיבה המחזאית והרומן המודרני הייתה גדולה נשכח, שכן מי קורא היום את הכתבים הבומבסטיים של אותה תקופה. אבל בטיהל שומר המסילה, כפי שכתב יורם ברונובסקי בביקורת על הספרון ב-1975, האופמן כתב אגדת עם גרמנית אפלה עם האישה החורגת, הבן האהוב והסובל, והאישה המתה ועל רוחות הרפאים הטורפות את נפשו של שומר המסילה השלו, המאמין האדוק וחביב הילדים. [האם יש היום מבקרים היודעים מה שברונובסקי ידע ומסוגלים לכתוב כך על ספרות ועל תרבות?] [ אם אנחנו יוצאים לסיור במרשתת בעקבות ספר אנחנו מגלים דברים מוזרים כמו 'חדשות בן עזר' (אחרי שתקראו מה כתב על שומר המסילה תעברו לשוטט בדף הבית וב-1445 הגליונות שפרסם].
ההכרח היא אגדה מזרחית-רחוקה של הסופר הרוסי-האוקריאני ולדימיר קורולנקו [יש על שמו רחוב בתל אביב] שהוא בניגוד למנדלשטם הוגלה לסיביר על ידי משטר הצאר [המשטרים מתחלפים וסיביר תמיד מחכה]. סיפור על חכמים שחיפשו את האמת כל חייהם ועלו למערה שבה שוכן 'ההכרח', אלהות המטפללת את רצון האדם. האם הרשות נתונה או שכל מה שאנחנו עושים נקבע מראש, והאם אנחנו יכולים להתנגד ולקבל החלטות לבד, אם אנחנו בעלי בחירה? דיון פילוסופי ודתי, אשר בימינו מקבל זווית חדשה נוכח היכולות לתמרן את החלטותינו באמצעות הרשת [לעניין זה תקראו את קוד סמוי].
#ספר המכיל שני סיפורים קצרים ורבי עוצמה. על טירוף האדם, ועל המאבק לרצון עצמי. מומלץ ביותר.
תקראו, זה תמיד מועיל, מוסיף המון נחמדות.
ויש גם שיר של נווה גדג', זו ששמענו שרה