האדמו"ר ממשמר העמק, יעקב חזן, מצוטט כמי שאמר: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים, וגידלנו דור של עמי הארצות." אני משתדל שלא להיות אחד מבורי הארץ. עגלתי, אני מקווה שאיננה ריקה, אבל יש תחומים [רבים] שבהם לא העמסתי מספיק שקים או בלות על העגלה. אחד השקים היא הספרות היהודית החל מהתנ"ך ושאר ספרות החכמים והחכמים לשעבר. אסנת ברתור מציעה קריאה ספרותית במקרא, או יותר ממוקד, להתבונן במבט ספרותי בחוק המקראי. ב'מעשה בשבויה יפת תואר' (אוניברסיטה משודרת, 2013) היא בוחנת בזוויות שונות את ילקוטי ולקטי החוקים במקרא, מבט המשלב ידע ספרותי, משפטי והיסטורי נרחב. וזה מעניין אותי, גם את יצחק לאור.
"הסימביוזה הבין-תחומית הזאת [משפט וספרות] נולדה שם [בספרות חז"ל], מזמן, ואני מוסיפה, היא נולדה עוד קודם לכן, בתנ"ך עצמו, בחוקים שלו - בסיפורים המיניאטוריים המכונים "חוקי התורה". משום שחז"ל, ולפניהם הסופרים המקראיים, ידעו את מה שאנחנו יודעים, שהסיפור הוא קוד-העל של התרבות האנושית", כותבת ברתור. בי"ג הפרקים בספרון היא מתארת ומסבירה על כתיבת החוקים בספרי המקרא, ומנתחת אותם משפטית וספרותית, ומסבירה באופן מנומק, מדוע החוקים הללו משולבים בסיפור המקראי, ובעצם הם סיפור בעצמם ולא חוק נהוג באותה עת.
ראיה ספרותית מעשירה את ההבנה של החוקים ושל הסיפור המקראי, מאפשר הן למשפט להיות יותר רגשי ואנושי, יותר חומל ורך [למשל כמו תנינו של חשין], והן לבחון את הרבדים הלשוניים והתחבירים, את המבעים השונים ונקודות התבוננות בתוך הפסוקים התמציתיים שיש בהם הרבה מאוד, כך מסתבר. הנה למשל "חוק היציאה למלחמה" - דברים כ, 9-1: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". ברתור רואה בפסוק גם את נקודת המבט של הארגון לקרב - קודם המרכבות וחיל הפרשים, ולאחר מכן חיל הרגלים; וגם את נקודת המבט הפסיכולוגית של החייל המפוחד - עם רב ממך ולא תפחד וכו'. הנושאים בספר מוסברים היטב ונתמכים דוגמות מהמקרא ומספרות החוקים של המזרח הקרוב הקדום.
#ספר המעניק מבט שונה לחוקי המקרא [לפחות בשבילי]. מומלץ למי שמתעניין בספרות היהדות ואין לו ידע מעמיק [כמוני].
כה אמר: תקראו ותהיו נחמדים.
ויש גם שיר על כבשת הרש.