אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים - מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי

כריכת הספר 'אש בעמקים' מאת שוהיי אוקא

לא אחת זועקת הנפש, גיבורת הסיפור, את הקריאה המפורסמת מתהלים קכא נוכח ההרים מכוסי העצים והצמחייה הסבוכה. אבל למרות התחבטויות בהקשרו של האל או האלוהים והסתמכות עליו, גיבור הסיפור מבין [כך אני חושב] שאין לו על מי להסתמך אלא רק על עצמו. בספרו של שוהיי אוקא - 'אש בעמקים' (עם עובד, 1959 [תרגום ג. איורך]) היחיד נמצא לבדו במאבק מול המוות. טאמורה הוא חייל יפני בעת מלחמת העולם השנייה בפיליפינים. הצבא היפני שאנו רגילים לראותו בסרטים נלחם עד האחרון שבאנשיו ומתאבד עם מטוסים הוא צבא מובס, מפורר, מרוסק, איש לנפשו. בדידות עצומה שנותרת לאחר שהלכידות היחידתית והסולידריות הלאומית נמחצו תחת העצמה האמריקנית של השנה האחרונה של המלחמה [למשל מערכת לייטה Leyte]. אבל לאוקא שורד המלחמה ובוגר השבוי האמריקני לא אכפת מהגנרלים, האסטרטגיה ותמרוני הכוחות, הוא מתבונן באדם.

"הרגשה מוחצת של יאוש הייתה בי; אך בה בשעה השגחתי במין חדות רדומה שבתוכי. סוף-סוף הייתי בן-חורין. אמת, חירותי יסודה בכך ששוב לא איכפת לאיש אנה אלך או מה אעשה. אבל לפחות בן-חורין הייתי לחיות ימים אחרונים אלה של חיי לא כחייל הכפוף לפקודות אלא כפי שהיה עם לבי"

כרטיס הקוראים של הספר

טאמורה חולה שחפת. הוא נזרק מיחידתו וגם לבית החולים איננו יכול להיכנס. הוא מצטרף לממתינים למותם, החולים, הפצועים והנרקבים. למרות שדומה שהוא משלים עם גורלו ועם מותו המגיע הוא נאבק על הישרדותו הפיזית והנפשית. מאבק עז לשמירת גוף האנוש וצלם האנוש כאשר הבדידות המאכלת והרעב הנוראי מכרסמים את גופו, מדרדרים אותו ואת הסובבים אותו עד תחתית שאול. אוקא לא חוסך מאתנו תיאורים. של הטבע העצמתי והשדות הירוקים, אך גם של הגופות, של הנמקים ושל העלוקות השותות את דם הגוססים ואת אכילתן ובכך שתיית דם אדם [פעם התיאורים הללו יכלו להטריד, היום אנחנו רואים אותם בכל סדרה או סרט].

בניגוד לתהלים קכא, אוקא איננו חושב ששומר ישראל או שומר יפן איננו נם. דילמות של מוסר, של אמונה ושל סיבות הקיום מוצגות במשיכות מכחול יפני. קווים קצרים המשרטטים תמונות בהירות שבהן ניצב האדם מול גורלו ומול עצמו. הרג ורצח, השארת אחרים למותם [ואף אכילתם]. אוקא מביא מאבק פנימי לידי ביטוי עז בתיאורו את המאבק בין שני צדי גופו כאשר הוא עומד לחתוך בבשר חייל שהמתין למותו:

"כרעתי על ברכי והתחלתי בתלישת העלוקות מעל זרועו של הקצין. עד מהרה נחשפו זרתות אחדות של עור ירקרק. זרוע זו, הרהרתי, היא שהעניק לי לפני מותו (עובדה המוכיחה שאפילו בשעה זו עוד נותר בי שמץ של רגשנות). בידי הימנית שלפתי את כידוני מנדנו. שוב התבוננתי מסביבי. לבדוק אם אין איש רואני.

ואז אירע דבר מוזר: ראיתי שידי השמאלית אוחזת בחזקה את פרק ידי הימנית, פרק היד שהחזיק בכידון. תנועה משונה זו של ידי השמאלית עתידה היתה ליהפך לטבע שני [...]"

#ספר על אדם בתנאי קיצון, על מוסר, על רצון, על טירוף ועל הישרדות. איכות ספר נבחנת עם השנים. אש בעמקים עומד במבחן. מומלץ ביותר.

תסלחו, תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר.

#ספר #אוקא #אשבעמקים #מלחמתהעולםהשנייה