כשסיימתי לקרוא את ספרו של רודוליוב צ'ולאקוביץ' 'אש ביער - רשומות במלחמת השחרור של יוגוסלביה' (נ. טברסקי, תשט"ו), ופרסמתי רשומה אודותיו, כתבו לי כמה מקוראי הקשובים שעלי לקרוא עכשיו את 'אדום על חאקי' שכתב סגן אלוף ד"ר ישראל מהרי"ק (מערכות, יוני 1966). מכיוון שאני חובב ספרות בענייני צבא, במיוחד כזו שיצאה מזמן, ואני גם חייל ממושמע אצתי-רצתי ליהודה ממרתף הספר, קניתי, קראתי והנה אני מספר לכם על הספר. מהרי"ק מראשוני חיל הרפואה בצה"ל, נפטר משבץ לב ב-1964. את הדברים בספר כתב במהלך השנים טרום פטירתו, כפי שניתן ללמוד מהקדמת קצין הרפואה הראשי ב-1966, אל"ם ד"ר אליהו גילון: "מערכת "מערכות", בהשתמשה ביומנו ובסדרת סיפוריו-זכרונותיו, גמרה אומר לתת בידי החייל והקצין של צה"ל חומר קריאה זה שיהיה בו כדי לתרום לרום-רוחו, לחוסנו ולכושרו הנפשי." [עמ' 8]. כבר בשלב זה, הייתי ממליץ למי שעוסק ברפואה צבאית בצה"ל לקרוא את הספר, כחלק ממורשת חיל הרפואה וגם לצורך הבנת מהות הרפואה הקרבית בהתאם למורשתו של מהרי"ק. אולי בקורסים?
מהרי"ק (1964-1907) יליד ריגה, עלה לארץ ישראל, ולאחר מכן למד רפואה בבזל. לאחר מכן שב ארצה ועבד בקופת חולים במושבות השרון. בנוסף היה פעיל ב'הגנה' בתחום הרפואה. כאשר קיבל פתק שבו היה כתוב: "היה שם אביו של חברי, שעמו יחד למדנו רפואה. הוא - הבן - נמצא בארץ=ישראל, וכנראה עוד לא יודע שאביו, עם ארבעת אלפים יהודים יקרים אחרים, נשרפו חיים בבית-הכנסת הגדול ברחוב גוגול..." [עמ' 16]. באותו לילה מחליט מהרי"ק להתגייס לצבא הבריטי. בלשכת הגיוס נשאל לסיבת התגייסותו וענה: "על מנת להילחם בגרמנים [...] אני הולך לנקום נקמתי בגרמנים. אם לא יקבלו אותי כאן - אפנה לצבא אחר של בעלות-הברית" [עמ' 17]. בזכות או בגלל שידע עברית, אנגלית, רוסית, גרמנית, איטלקית ולטבית, נשלח מהרי"ק לסייע לפרטיזנים היוגוסלבים. כך התחיל "סיפורו של פציפיסט שרוב ימיו לבש מדים", כפי שמעידה כותרת המשנה של הספר. מהרי"ק מתגלגל ברכבות ובאוניות דרך מצרים לסיציליה ומשם לדרום איטליה שם הוא מסופח לכוחות המסייעים לפרטיזנים ביוגוסלביה. בדרך, כפי שבכל הספר, הוא נפגש ומתאר את קורותיו כרופא וכצופה באדם. עוד בסיציליה הוא מטפל עם אחרים באחד מגורמי התמותה והשבתה הראשיים של הכוחות הלוחמים - מגיפות. במקרה הזה מלריה וצהבת, המורידות מסדר הכוחות הלוחמים יחידות שלמות בדרך לנחיתה בדרום איטליה.
עיקר הספר אכן מוקדש לתקופה שבה שהה לסירוגין ביוגוסלביה ובאיטליה, ושותף בפעולות הפרטיזנים וטיפול בנפגעים הרבים שלהם באדמת איטליה. מעבר להתרחשויות 'הגדולות', מהרי"ק מתאר דמויות של פרטיזנים, של לוחמים, של רופאים, של אחיות, ושל פצועים. כך למשל איוואנקה ילדה בת 10 וחצי ששימשה בנושאת פצצות ורימונים עבור הפרטיזנים. רימון או פצצה שנפלו והתפוצצו גרמו לאובדן ידה וראייתה [עמ' 56] או יניה הצלפית שקודם לכן הייתה מפתה גרמנים והורגת אותם בתאוותם: "חג לה היום: שני קצינים קצינים גרמניים נוספים נפלו מידיה ומספר קורבנותיה הגיע ל-201!". [עמ' 52]. עוד מסופח מהרי"ק לכוחות הרפואה בקרב על מונטה קאסינו, ומשתתף בהפסקת אש שנועדה לפינוי ההרוגים והפצועים מהקטל של הקרב. בקיצור מהרי"ק שוהה כאיטליה ולאחר מכן במצרים למעלה משלוש שנים עד שהוא משתחרר מהצבא הבריטי ושב למרפאה הכפרית בשרון, כאשר הוא מתקשה להסתגל לקצב האיטי. לא חולף זמן רב ותחושת התנדבות דוחפת אותו למחנות העקורים-המגורשים בקפריסין [עמ' 195-193]. בפרוץ מלחמת העצמאות בנובמבר 1947, כחלק מהמערך המרחבישל ההסתדרות, ההגנה וקופת חולים הוא מגויס לחטיבת אלכסנדרוני, ושם הוא בונה מערך רפואי גדודי ומשתתף בקרבות החטיבה במרכז הארץ ובשרון. בהמשך המלחמה הוא עובר לחיל התותחנים ההולך ונבנה ונעשה הרופא החילי. מהרי"ק נשאר בצה"ל והיה ממניחי היסודות לרפואה הצבאית המונעת בצה"ל: "הרופא בגדוד צריך להיות לעתים כלוליין הרוקד על חבל: עליו לשמור על איזון בין המוסר הרפואי (הדורש ממנו לשלוח לקרב רק בריאים), לבין המוסר הלאומי (לעזור להצלחת הקרב); למצוא את שביל הזהב בין הפופךריות בעיני חייליו ("הרופא שלנו בחור זהב"), לבין הכרה בעיני המפקד הקרבי ("יודע לגלות מתחמקים"); עליו להיות מאבחן טוב ומהיר, פסיכולוג ושופט - תפקיד קשה, הדורש אחריות, מצפון, תום-לב ועמידה איתנה." [עמ' 249].
#ספר אוטוביוגרפיה ממשקפי רופא המתבונן בחדות במציאות ובאנשים, ותיאור מנקודת מבט של התאג"ד והאלונקה של המלחמות הגדולות. מומלץ לא רק לחובבי ההיסטוריה ולרופאים צבאיים.
שיקול דעת, מסיכות וחיסונים, קריאה ונחמדות.
ויש גם שיר. נראה לי שלאור הנושא נחזור לקלסיקה הזו:
Comments