קראתי לא מעט, אם כי לא מספיק, ספרים אודות מלחמת יום הכיפורים. זיכרונות, עלילות קרב, מחקר היסטורי לסוגיו ועוד. בעיקר על לוחמת היבשה וגם קצת על הדרג המדיני. על חיל האוויר פחות. לא קראתי את זיכרונות הטייסים (אולי חלוץ כטייס בטייסת 201?). הספרות המחקרית אודותיו היא דלה יחסית. יש את '30 שעות באוקטובר' שכתב שמואל גורדון, אבל הוא עוסק כפי שהשם מצביע בשעות הראשונות של המלחמה. בכלל, חיל האוויר שומר את ההיסטוריה שלו קרוב לחזה. גוף ההיסטוריה של החיל איננו קשור או כפוף למחלקה להיסטוריה של צה"ל. כאשר זו הוציאה לפני ארבע וחצי שנים את ארבעת כרכי ההיסטוריה הרשמית של מלחמת ששת הימים [גילוי נאות אני העורך הראשי של הפרסומים הללו], הם כללו את שלוש החזיתות היבשתיות ואת הזירה הימית. חיל האוויר בחר, כפי שעשה אחרי המלחמה, שלא להצטרף לפרסום משותף. כך גם לגבי מלחמת יום הכיפורים: "הדרך למילוי החור השחור המחקרי הזה הייתה מורכבת שכן למרות מקומו המרכזי של חיל האוויר בתפיסת הביטחון של ישראל, תקציבו הגדול והקורפוס המחקרי ההולך וגדל על מלחמת יום הכיפורים, יש מעט מאוד נתונים גלויים על דרך תפקודו של החיל במלחמה. מסיבות השמורות עם מפקדי חיל האוויר לדורותיו רוב החומר הארכיוני על כך עדיין סגור ולכן גם כיום רב הנסתר על הנגלה בסוגיה זו." [עמ' 11]. והנה פרסם אורי בר-יוסף את המחקר ההיסטורי שלו על איך כשל חיל האוויר לסייע לצה"ל לנצח - 'מלחמה משלו - חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים' (דביר, 2021). זה מחקר חשוב, פולמוסי ומעורר מחשבה.
בר-יוסף תוקף בשיטות 'קלע' ו'חטף' [עמ' 50] את הדימוי שיצר חיל האוויר, ובעיקר בנה מפקדו במלחמה אלוף בני פלד אודות הסיבות של הכישלון של החיל לסייע למערכה היבשתית. נכתוב מראש, וגם בר-יוסף מציין זאת, הדבר איננו קשור ליכולת המקצועית של צוותי האוויר, הקרקע והמערכים הנלווים, ולאומץ ליבם של הטייסים. חלק ניכר מהכישלון נעוץ בתרבות הארגונית של החיל, לעצמאותו המופרזת או שמא המופקרת למול המטכ"ל, ולאופיו של פלד עצמו. זה היה דעתן, מארגן מוכשר ומנהל מצוין, אבל על פי בר-יוסף ועדיו מתוך החיל, חסר את את הניסיון והמנהיגות הקרבית הנדרשים. לכן בשעת המבחן העליונה, לא עמד בה. בר-יוסף קובע בנחרצות: "בני פלד היה מפקד מוכשר ועתיר הישגים אבל הוא לא היה האדם המתאים ביותר להנהיג את חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים. הדבר ניכר כבר ביומה הראשון."[עמ' 75]. פקודותיו בתחילת המלחמה יצרו בלגן או כאוס כאשר הורה לשנות את תצורת המטוסים והחימוש זמן קצר לפני פתיחתה. בבוקר ה-7 באוקטובר נכשל החיל בהשמדת מערכי הטילים בתעלה [מבצע תגר] וברמת הגולן [מבצע דוגמן 5ב'], למרות ההכנות שעשה עד אליה. טראומה זו השפיעה על ביצועיו ועל המשימות שנטל על עצמו כמעט לאורך כל המלחמה. באמצעות ספירה דקדקנית של גיחות המטוסים בפועל למול הגדרות הרמטכ"ל למאמצים העיקריים של צה"ל מראה בר-יוסף שמפקד החיל דבק במלחמה הקודמת וזאת על ידי מבצעי 'נגיחה' לתקיפות שדות התעופה במקום לסייע למערכה ביבשה, ומשימות שלא היו חשובות למטכ"ל.
ופה, כן כאן, הרמטכ"ל מתעצבן. דדו שאמר במהלך המלחמה את ה'מה' וציפה שאת ה'איך', לפחות בחיל האוויר יעשו בהתאם למטרה - ל'מה', ומשום מה לא חובט בזמן בשולחן או בפלד, מאבד ב-17 באוקטובר את סבלנותו. וכך הוא אומר לראשי החיל בפגישה באותו היום: "אני רוצה היום ללמוד מכם, אמר אני משום מה עד היום האמנתי שבמלחמה צריך לרכז את כל המאמצים למאמצים משותפים ופעילים, וצריך לחסוך בכוח לכל דבר שהוא משני, אז אם היום אני אלמד מכם שבחיל האוויר זה עובד אחרת, והפרינציפ הוא העיקר להתעסק בפריפריה, אז אני אתן לכם [...] אני חושש שאנחנו לא מספיק מרושתים, אני עושה פעם ביום קד"ם ואני מרצה [בו] על כל מחשבות המלחמה שלי למחרת, ואתם או לא משתתפים או משתתפים באופן חלקי; אני עושה היום קבוצת תכנון, היום הרציתי איך אני רואה את המלחמה למחר ולמחרתיים, איך אני מתייחס לזה ולהוא, מתקשר גם בצד שלכם. אז אולי זה מעניין אתכם מאוד, אבל חוששני שזה לא תורם לכם שאנחנו נהיה על גל אחד."[עמ' 301]. ואלו המילים המנומסות שאמר הרמטכ"ל שהוסיף ש"קנטרה מעניינת את זקנתי" והתאפק לא לקלל באידיש או הונגרית. מילים שיש לחקוק במקום בולט בשיחות הפנים מול הפנים והווירטואליות בין הבורות בקרייה גם היום. לא ברור האם דדו הבין בזמן אמת שפלד, מתוך מטרה להמריצו לצלוח, משקר לגבי כמות המטוסים ו'הקו האדום' ב-12-11 באוקטובר, אבל דברים אלה גם העכירו את האווירה, וגם עורר דאגה רבה אצל הרמטכ"ל. הדברים דחקו בדדו לחשוב על בקשה להפסקת אש ב-12 באוקטובר, וגם על השפיעו המשימות לסיוע ליבשה שהנחה דדו את חיל האוויר לבצע. למרות רוגזם של חלק מוותיקי החיל, ושימוש מעט רב מדי בספקולציות היסטוריות שעשה בר-יוסף, אלה רק חלק מהעניינים שהוא מניח לפתחו של הקורא ומעוררים את השאלות התרבותיות והארגוניות שחלקן או רובן רלוונטיות גם כיום.
#ספר היסטוריה מרתק על חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים. מומלץ ביותר לא רק לבכירי צה"ל ולבכירי הצבא הזר והידידותי לעתים.
אז מה? אוגרים נייר טואלט לגל החמישי או קוראים ונהיים נחמדים?
ויש גם שיר
עוזבים את הבית
עוזבים את החברים
לובשים מדי זית
והולכים לימים אחרים
_
コメント