אי-נחת

התקופה האחרונה עוררה בי מחשבות על עתידנו כמדינה סובלנית, מכילה ומקבלת את כל גווניה (סלחו לי על המילים הרגשניות). לא שבעבר היה מושלם, ולא שחלקים מהחברה קופחו, נדחקו וסבלו מיחס רע מחלקים אחרים בחברה הישראלית, אבל אין ספק שהעתיד לא נראה מזהיר. כנראה שהתחושות וההרהורים הללו גרמו לי לקרוא את הספרים הבאים, גם אם אינם כרוכים ישירות בהווה שלנו, אבל אין ספק שמקריאה בהם אפשר ללמוד מלקחי ההיסטוריה על סימני אזהרה ועל אי הנחת.

שער 'על הרודנות' של טימותי סניידר

לא משנה מה דעתכם הפוליטית - קראו ספרים. זו אחת מהקריאות של טימותי סניידר בספרון - 'על הרודנות - עשרים לקחים מהמאה העשרים' (הקיבוץ המאוחד, 2019, תרגום אברם קנטור). סניידר היסטוריון אמריקני המתמחה בהיסטוריה של מזרח אירופה, התבונן בעקבות בחירתו של הפופליסט טראמפ לנשיא ארה"ב ודיכוי הדמוקרטיה וזכויות הפרט במקומות נוספים (הונגריה, תורכיה, רוסיה למשל) בלקחי ההיסטוריה של הסמכותניות ושל הרודנות לגווניה (פשיזם, נאציזם וקומוניזם). במניפסט הפוליטי-חברתי הוא מצביע בקצרה על סכנות, כגון "היזהרו מארגונים כמו צבאיים" אשר משבשים את הבלעדיות של המדינה על הכוח; צייתנות מראש "רוב הכוח שבידי הסמכותיות ניתן בחינם."; ו"היו קשובים למילים מסוכנות. היו דרוכים לשימוש במילים "קיצוניות" ו"טרור". היו ערניים למושגים הקטלניים "חירום" ו"יוצא מן-הכלל". התרעמו על השימוש הבוגדני בשפה פטריוטית." חשבו על המילים החוזרות אצלנו שמוצאות מהקשרן והופכות לגנאי. אם אצל אומברטו אקו - 'הפשיזם הנצחי' (תשע נשמות, 2019) אנו לומדים על הסימנים המעידים על פשיזם ועל סוגים אחרים של רודנות בתחילת דרכה, הרי סניידר בשפה מובנת עם דוגמות היסטוריות ברורות מציג את הסכנות וקורא לפרט ולציבור לפעול. ספר חשוב ביותר.

שער 'לאורו הבוהק של היום' של אדוארד רייכר

אין אפשרות, כמובן, לחבר את של מסע ההישרדות המופלא של אדוארד רייכר כפי שהוא מתואר בספר שקיבלתי לסקירה מההוצאה - 'לאורו הבוהק של היום - יומנו של רופא יהודי בפולין 1945-1939' (מטר, 2022, מפולנית נורית לימור) למצב החברתי והפוליטי בישראל. לא ניתן להשוות את הרצחנות ואופן המחשבה הגזעני והאנטישמי של הנאצים לישראל של 2022. הספר הוא תיאור החיים של רייכר ומשפחתו מהכיבוש הנאצי את פולין, דרך ההישרדות בגטו ורשה, ולאחר מכן בדירות מסתור, מרתפים, כוכים בצד הפולני של ורשה, וגם כפי שמציין שם הספר - לאורו של היום. רייכר שהיה רופא עור ומין ידוע בפולין, אשתו ובתו שורדים בזכות אנשים טובים שמסתירים אותם. למשל טוני חייל גרמני, זונה פולנית מזדקנת, נסיכה רוסית אדוקה ואציל רוסי גולה וחרמן. אך מנגד הטבע הסתגלני, השרדני-קטלני והאנטישמי של רבים אחרים, הופך את מעשי ההישרדות לשברירי ולסכנה מתמדת. רייכר ומשפחתו שרדו, ונשארה זעקתו: "היכן אלהים? האם אין הוא רואה את מה שמתחולל כאן? גם אם אינצל מן הזוועה, האם אחרי שעברתי את כל זאת אוכל אי-פעם לשמוח?" גם אם קראתם סיפורי הישרדות רבים אחרים, כל אחד מהם הוא ייחודי בדרכו שלו, ומלמד באופן שונה על טבע האדם לטוב ולרע. כפי שקראתי לדוגמה בשנה האחרונה בספרה של אדית אווה אגר - 'הבחירה' (מטר, 2022). כך גם ספרו של רייכר מומלץ לרוצים להמשיך וללמוד על התקופה האפלה. כל סיפור חשוב לשימור הזיכרון.

שער סתיו גרמני' של סטיג דאגרמן

הספר השלישי, שקראתי בימים האחרונים, מתבונן גם על התקופה של מלחמת העולם השנייה, ועוסק בהישרדות ובצורך בחמלה אבל מזווית שונה לגמרי, וקשה עבורנו לעיכול. סטיג דאגרמן, סופר שוודי צעיר, כתב עבור עיתון שוודי את רשמיו מהחיים בגרמניה בסתיו 1946 - 'סתיו גרמני' (אפרסמון, 2022, משוודית דנה כספי). במסע חקרני וסקרני ובכתיבה בסגנון שאיננו מרחם על הקורא [כדוגמת הכתיבה של אלבר לונדר ב'היהודי הנודד הגיע' ובספריו האחרים] הוא מתאר את עיי החורבות שבהם מתגוררים הפליטים הגרמנים שנדחקו מהמזרח, או פליטי הישובים עצמם; את הרעב הדוחק לחיפוש תפוחי אדמה והמשנה את המוסר; את הנודדים והעקורים הממתינים באופן אירוני ברכבת שנזנחו בתחנות נשכחות; את תהליך הדה-נאציפיקציה והמשפטים שבהם מתארים הנאשמים את הקושי להימנע מלהצטרף לשלטון ולעתים את הרצון להצטרף; את העשירים המדומים המורחים על לחם קצפת מזויפת ומדמים אותה לעוגה; את אלה שממשיכים לשגשג תחת כל משטר ומצב; ואת החיים תחת הכיבוש של המעצמות: "ככה נראה עתידה של גרמניה! חייל אמריקאי מכוער ומכוסה פצעונים וזונה גרמניה צעירה!". הספר קשה לקריאה גם משום שאין בו נוכחות יהודית. הגרמנים הרי הם שהביאו על עצמם את החורבן, וזאת אחרי שרצחו והשמידו במשך 12 שנים את אירופה ובמיוחד את היהודים, אבל דאגרמן שואל, בעקבות מו"ל יהודי מלונדון, האם ערכינו בסכנה: "ערכים המושתתים על כבוד לפרט אפילו אם הפרט הזה הפסיד את אהדתנו, ועל חמלה, כלומר היכולת להגיב לנוכח הסבל, בין שהוא מוצדק בין שלא." למרות או אולי בגלל המורכבות הרגשית והערכית, הרי הקריאה ב'סתיו גרמני' היא חשובה ומומלצת. כמו גם המבט על גרמניה בדרך לרודנות ולרצחנות, כפי שהיא מתוארת בספרה של אריקה מאן - 'האורות כבים' (אפרסמון, 2019) חשובה להתבוננות שלנו באדם ובחברה. מומלץ ביותר.

#ספר או שלושה העוסקים כל אחד מהם בטבע האדם, בחברה ובפרט, בהישרדות ובחמלה. מומלצים ביותר.

תקראו, תקראו ותהיו נחמדים ותהיו מודעים.

ויש גם שיר

יונתן הם קוראים

קצת דם

רק קצת דם לקנוח הדבש

#ספר #דגארמן #רייכר #סניידר #שואה #רודנות #מטר #אפרסמון #הקיבוץ_המאוחד