"אי שפיות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות"

כריכת ספרו של עודד מגידו - חמוטל ומכשיר לא בידינו

הרבה נכתב על מלחמת יום הכיפורים. מרבית הכתיבה שהתפרסמה בפומבי עד השנים האחרונות הייתה ספרות זיכרונות ברמות אפולוגטיקה שונות של יחידים [למשל הערב בשש תפרוץ המלחמה של מוטי אשכנזי] או יחידות [למשל דרך האש של גדוד 52]. בשנים האחרונות החלו גם להתפרסם מחקרים ממסדיים, כלומר של המחלקה להיסטוריה של צה"ל [כמו ספרו המונומנטלי של שמעון גולן, מלחמה ביום הכיפורים, קבלת החלטות בפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים, 2013; ואלחנן אורן, תולדות מלחמת יום הכיפורים, 2013], אך גם נוספים הולכים ומצטברים. האחרון שבהם, לפחות זה שקראתי, הוא 'חמוטל ומכשיר לא בידינו' שכתב עודד מגידו (דביר, 2019).

מגידו שהיה מ"פ מילואים בגדוד 257 מחטיבה 421 וגם הוא עלה על "חמוטל" ושביחד עם "מכשיר" היוו שני יעדים בקדמת סיני, צפונית למרחב הקרבות שהתפרסם כ'חווה הסינית'. מרחב שבו השיגו המצרים את החדירה המבוססת ביותר מזרחה. מגידו שהגיע יחד עם פלוגתו ב-8 באוקטובר לאחר נסיעה ארוכה, נכנס לקרב ונפצע, יצא למחקר מתוך התחושה שנקרה בו מאז:

“אצלי זה התחיל משאלה שאני כבר הולך איתה 40 שנה – איך קרה ומה גרם לכך שאנחנו, חבורת ‘פרים צעירים’ שהחשש העיקרי והיחיד שלהם היה שיחמיצו את המלחמה, ב-8.10.73 בשעה 1730, עלינו דאיוש על יעד חי”ר עם אמצעי נ”ט, מבלי לדעת על מה אנחנו עולים, מבלי שיש לנו את הכלים הבסיסיים הדרושים כדי להילחם באויב שנמצא על היעד (מקלעים) או אפילו לזהות אותו (משקפות), מבלי לדעת שפחות משעה לפנינו כוחות שלנו עלו על אותו יעד ונדפקו שם – והפכנו תוך דקות מפלוגה כשירה חלקית (8 טנקים, כאמור ללא מקלעים) לפלוגה שהמ”פ בה מנוטרל, הסמ”פ מחוסל, עם ציוותו, עוד טנק נפגע, ויתרת הפלוגה יורדת מהיעד עם הזנב בין הרגליים”

מפת הפסקת האש ומיקום מרחב הקרבות - מקור במה להיסטוריה צבאית http://www.mh-stage.com/?p=550

בניגוד לרבים אחרים, מגידו עשה, לפחות לטעמי, עבודה מחקרית-היסטורית יסודית ומבוססת. הספר מבוסס על עבודת תיזה שעומדת בכללים מקצועיים. אמנם אין בתיאוריו את שילוב טרנדי של תוספות כגון מחשבות הגיבורים ודיאלוגים מומצאים משוערים ו'רכילות' על הסבתא של המט"ק וכו'. על בסיס ניתוח דקדקני של תשעת (9) הקרבות על "חמוטל" ו"מכשיר" באמצעות שימוש תצלומי אוויר, הקלטות קשר, דוחות היחידה לאיתור נעדרים, תחקירי היחידות, דוחות רבים, וגם ספרות מחקרית, ראיונות וזיכרונות. ותוספת חשובה הוא השימוש בזיכרונות של קצינים מצריים שנלחמו מנגד. זה לא מנעים את הקריאה, אבל מעמיד את הדברים באור בהיר, אם כי יש מורכבות רבה במעקב אחר הצירים, הכחולים, היעדים, היחידות ופרטים רבים נוספים [תוספת מפות ותצלומי אוויר רבים מקלה על ההבנה]. אבל זו מורכבות הנובעת מהקרבות עצמם ומפענוחם והיא חיונית ללימוד מקצועי של המלחמה והקרבות.

תמונה מזירה עקובה מדם נוספת רמת הגולן - צילום בעז זלמנוביץ

מגידו מצביע באמצעות ניתוח של מקרה פרטני, מעין מיקרו היסטוריה, על תופעות מאקרו. באמצעות בדיקה ושחזור הקרבות שבהם לא הצליח צה"ל לנצח את הכוחות המצריים, ניתן ללמוד גם על בעיות מיקרו טקטיות, כגון אי ביצוע עקרונות בסיסיים וטכניקות של נוהלי קרב וניהול קרב, עבודת או יותר נכון אי עבודת המפקדות; ובעיות מערכתיות של הבנת האתגר שהמצרים בשיטת הלחימה העמידו לצה"ל או לשריון הישראלי, חוסר המוכנות הבסיסי של הטנקים [למשל: חוסר במקלעים החיוניים ללחימה בחי"ר. חוסר שנבע משיטת השאלות אמל"ח הימ"חים לאימונים, ומכך שחלק מהאמל"ח נמצא בהסבות], בניין כוח לא מאוזן [באנדרסטייטמנט] שחסרו בו חי"ר וארטילריה. המבט מהצד המצרי נותן גם הוא תובנות צבאיות-טקטיות על ניהול קרב הגנה מושכל. עוד טוען עודד שחלק מהכישלונות של אוגדה 143 - אוגדת שרון - נבע מכך ששרון, יזם ניסיונות כיבוש בניגוד להנחיית הרמטכ"ל מליל 8 באוקטובר שלא לתקוף אלא להתבסס על הקווים שנוצרו עד אותה עת. מכלול היחסים בפיקוד הדרום וניסיונות שרון 'לגנוב סוסים' הובילו לכך שלא התקיימו נוהלי קרב וניהול הקרב היה בלתי נשלט. כך כאמירתו של אלברט אינשטיין "אי שפיות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות", הוקרבו חייהם של רבים על עמדות המצרים ב"חמוטל" ו"מכשיר".

#ספר מחקרי דקדקני על קרבות במלחמת יום הכיפורים המעניק מבט בהיר על מורכבות המלחמה. מומלץ לכל מי שהמקצוע הצבאי חשוב לו, וגם למי שמתעניין בהיסטוריה צבאית [ותזכרו שאולי אתם לא מתעניינים במלחמה, אבל היא, כן כן, מתעניינת בכם]. אם התכוונתם לקרוא השנה ספר אחד בתחום מלחמות בכלל, ומלחמת יום הכיפורים בפרט - זה הספר.

תקראו, ותהיו נחמדים [אחרת יהיו בחירות פעם שלישית].

ויש גם שיר

#ספר #חמוטלומכשיר #עודדמגידו #מלחמתיוםהכיפורים #צבא #שריון