פעם, פעם, החלטתי לקחת על עצמי אתגר כביר ולקרוא את ששת כרכי מלחמת העולם השנייהשל וינסטון צ'רצ'יל. מודה, נכשלתי, קראתי רק שניים וחצי מהם. אולי בפנסיה נשלים את המשימה. צ'רצ'יל הרי לא דאג לאופן שבו ירשם בתולדות העולם, הוא כתב אותה, כפי שאמר: "ההיסטוריה תהיה אדיבה כלפיי, מכיוון שאני עומד לכתוב אותה." גם מוטה גור דאג לכתוב את ההיסטוריה של עצמו. לא שאני משווה בין שני האישים, אבל בניגוד למוטה שעדיין לא נכתבה עליו ביוגרפיה או נערך מחקר על תקופת רמטכ"לותו (קצת בספרו של מאיר פינקל על מוסד הרמטכ"ל), הרי מדפי ספרי צ'רצ'יל קורסים מכמות הכתיבה עליו ומהכתיבה שלו. הפעם ספר שנכתב בעקבות מחקר לכתיבת תסריט. 'שעה אפלה - מנהיגותו של צ'רצ'יל' [Darkest Hour: How Churchill Brought Us Back from the Brink] מאת אנתוני מקארטן (ידיעות ספרים, 2021, תרגום אהרון לפידות). זה אחד המקרים שבהם ראיתי את הסרט (2018) לפני שקראתי את הספר. הסרט נהדר ומשחקו של גארי אולדמן כצ'רצ'יל הקנה לו את פרס האוסקר, אבל הספר מגלה רבדים נוספים ומעניינים אודות הזמן השחור והקודר של אביב 1940.
שעה אפלה הוא ספר על חודש אחד קריטי והרואי, מאי 1940, שבו הציל צ'רצ'יל במנהיגותו ובנאומיו את בריטניה. גם אם לאחר מכן, לא סיים את תפקידו, או מטפורית מתכפי שמציע אורן נהרי, הרי שלושת נאומיו בחודש שלאחר בחירתו לראש הממשלה, הם אלה שהטביעו את שמו ורישומו בלוח ההיסטוריה, ביחד עם נאומים נוספים בחודשים הבאים. נאומו ב-13 במאי: "I have nothing to offer but blood, toil, tears and sweat"; נאומו השני או יותר נכון השידור לאומה ב-BBC ב-19 בחודש והנאום השלישי ב-28 בחודש לפני הפרלמנט. הרקע הוא מה שמכונה "הבליצקריג" של הווארמכט לעבר ארצות השפלה וצרפת. צרפת שעליה אמר צ'רצ'יל כי "אלוהים ברא את צרפת, ארץ יפהפייה וטובה. וכדי לאזן, הוא ברא את הצרפתים." [הציטוטים, תסלחו לי, מויקיציטוט] וצבא המשלוח בריטי העצום ניגפים בפני המתקפה, ונדחקים לעבר החוף, ורק נס דנקרק מציל חלק ניכר מהכוחות הבריטיים ומעט מהצרפתים. הפרלמנט מדיח את ראש הממשלה צ'מברליין, שבהספד עליו אמר צ'רצ'יל: "נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין, באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על ידי איש זדון.", וממנה את צ'רצ'יל במקומו. מכאן מתאר ומנתח מקארטן את החודש הקריטי, בו ביסס צ'רצ'יל את מנהיגותו ואת שליטתו בממשלה ובפרלמנט, ובנאומיו יצר את החוסן הציבורי והפוליטי להמשך המלחמה.
שני נושאים מעניינים בספר שמדגיש מקארטן - הרטוריקה שנקט צ'רצ'יל ושאלת האפשרות למשא ומתן והסכם עם גרמניה. צ'רצ'יל שהיה מודע לעוצמת המילים והשפעתן על התודעה של הציבורים השונים [עוד לפני צה"ל], הקדיש זמן רב יחסית לכתיבת ותרגול הנאומים. זאת תוך שימוש ברטוריקה כפי שפותחה במרוצת ההיסטוריה ובהתבסס על הפילוסופים היוונים ועל קיקרו, והוא נוקט בשני כלים רטוריים. האחד הוא "אנאקואנוסיס" - צורת דיבור שבה שואל הנואם לדעתם של המאזינים; והשני הוא חזרתיות ו"הקפיצה הרטורית המשולשת". כך הוא אומר בנאום 'הדם': "ניצחון, ניצחון בכל מחיר, ניצחון למרות האימה והזוועות, ניצחון, גם אם הדרך ארוכה וקשה; כי ללא ניצחון לא נשרוד". [שעה אפלה, עמ' 103-102]. בנושא השני - משא ומתן עם גרמניה, נוקט מקארטן גישה שונה ממרבית ההיסטוריונים וטוען שצ'רצ'יל כן שקל ברצינות מו"מ ברגעי המצוקה של מאי 1940 ולו למספר ימים. לחץ על מו"מ שהוא האפשרות היחידה להצלת כוח המשלוח הבריטי ולאחר מכן של הממלכה הופעל על ידי שר החוץ לורד הליפקס. מקארטן שאיננו היסטוריון בהכשרתו, טוען שבניגוד למרבית ההיסטוריונים החושבים שצ'רצ'יל הסכים למהלכיו של הליפקס כחלק מהתמרונים הפוליטיים-הפנימיים, הוא חשב על כך "בכנות" וכבחינת אופציה, הגם שהסירה מהשולחן במהירות. מעניין. לי קשה לבחון זאת, אבל גם על בסיס העובדות שמקארטן מביא, אני חושב שהוא טועה. זה לא מסיר את העניין מנושא זה, ומהספר בכלל.
#ספר נוסף על מנהיגות צ'רצ'יל, המציג את כוחו המנטלי למרות היסוסיו שלו ושל אחרים, ועל כוחן של המילים. מומלץ להיסטוריונים וללא היסטוריונים, וגם למי שראה את הסרט וגם למי שלא ראה אותו.
נו, לא היינו צריכים לחכות הרבה לגל החמישי? בכל מקרה תקראו ותהיו נחמדים.
Comentarios