top of page
בעז זלמנוביץ

בחזרה לליל הבדולח



שער 'אלימות מצד המדינה' של עמנואל מרקס

כאשר מתבוננים ב'דבר' הזה שנקרא גרמניה הנאצית ומנסים להבין את הרצחניות, את האלימות, את האטימות ובראשן את השנאה ורצח היהודים נדמה שאין הסבר ויש מיליון הסברים. הרי מדובר לא רק בקורבנות השנאה וההשמדה, אלא גם במנגנון שיצר את הרוצחים, את השותפים ואת אלה שעמדו מנגד מתוך האהדה ואלה שעמדו מנגד מתוך חשש ופחד. לפני כמעט שנה קראתי את ספרה של אריקה מאן - 'האורות כבים' - שיצא בהוצאה הקטנה והמצוינת אפרסמון. מאן מתארת את הפחד המשתלט על הגרמנים במהלך שנות ה-30, ואת מנגנוני האלימות המופעלים על האנשים, הצעירים, הזקנים, הרגילים, הנשים והגברים אזרחי גרמניה. זה תיאור ספרותי ומקיף המתאר את 'התהליכים'. עמנואל מרקס היה שם כילד בקפיצת המדרגה באלימות שמכונה 'ליל הבדולח' בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938: "ליל הבדולח חרות עמוק בזיכרוני, אף על פי שהייתי ילד והמראות הקשים נחסכו ממני." [עמ' 22]. עכשיו כשהוא חתן פרס ישראל לחקר הסוציולוגיה תשנ"ח, ופרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת תל אביב, הוא יוצא למסע בניסיון לפענח את שורשי הרוע, את שורשי האלימות בספר 'אלימות מצד המדינה - גרמניה הנאצית בשנים 1941-1938' (רסלינג, 2021).


פריחת הסקולנט - צלם בעז למנוביץ (חיפה, 2021)

מרקס מתרכז, כאמור, בשלוש שנים מתוך 12 השנים שבהן היו הנאצים בשלטון. מליל הבדולח שסימן תמורה עמוקה במדיניות כלפי היהודים ועד אוגוסט 1941 שבו הכירה ההנהגה הגרמנית, גם אם לרגע וגם אם לא באופן גלוי, בעובדה שהיא תפסיד את המלחמה. מרקס טוען ש"גרמניה הכריזה על השמדת יהודי אירופה כיעד מרכזי במלחמה רק לאחר שלא הצליחה להביס את רוסיה הסובייטית במתקפה הראשונה." [עמ' 39]. לאחר הסבר סוציולוגי-אנתרופולוגי מה היא אלימות ומה היא אלימות מצד המדינה ולצורך מה משתמשת המדינה באלימות, ויותר מכך, מדוע המדינה רואה באלימות כלי חיוני להשגת מטרותיה ולשמירת שלמותה. אלימות שהיא איננה מתירה באופן חוקי לאזרחים לבצע, אם כי חוקיות האלימות איננה רלוונטית לגרמניה הנאצית, או אולי למנגנון המדינה בכלל? (בכל זאת מדובר על ספר של רסלינג) [עמ' 38]. הפרק הראשון עוסק בהסבר על מה היא 'אלימות' ובקטגוריות שונות ומגוונות לאלימות. המדינה כפי שהגדיר זאת ובר תובעת לעצמה "מונופול על שימוש לגיטימי באלימות פיזית". אבל בניגוד לובר ואחרים שטענו שאלימות היא המוצא האחרון של מדינות, הרי מרקס טוען ש"אלימות היא תכופות האמצעי הראשון, ולעיתים היחידי שמדינות וארגונים נוקטים כדי לפתור קושי." [עמ' 58].


אור - צלם בעז זלמנוביץ (ג'ילבון 2021)

מכאן יוצא מרקס למסע מאתגר לקריאה אך מרתק אל שלושת השלבים או השינויים במדיניות הגרמנית בהפעלת האלימות בכלל וכלפי היהודים בפרט. ליל הבדולח בישר על מדיניות חדשה כלפי היהודים "המנהיגות הנאצית לא תעודד עוד יהודים להגר, אלא תנשל אותם מנכסיהן ולאחר מכן תגרשם למזרח." [עמ'79]. השנאה והאלימות מעורבבים עם הצורך לפתור את בעיות התקציב שנוצרו עקב תכנית ארבע השנים לחימושה של גרמניה. היה זה שיאו של תהליך של הפעלת אלימות כלפי אויבים חיצונים ופנימיים מסוף 1937 [עמ' 83]. לא היה זה צעד היחידי. מעברי אוכלוסייה בממדים גדולים הם עניין מורכב ומסובך, וגם כאן שנאת היהודים והאחרים מתערבבת עם הצורך לשלוט ולפתח 'מרחב מחייה' לגרמניה. מכיוון שקשה להעביר אוכלוסיות, טוען מרקס, יותר קל להפעיל מנגנוני אלימות ורצח ולנקות את המרחב. לכן ההצהרה הגלויה הראשונה על 'הפתרון הסופי' באה ביחד עם הפלישה לפולין ב-1 בספטמבר 1939 בנאומו של היטלר ברייכסטאג. השלב השלישי במדינות כלפי היהודים, "החל לכאורה באמצע אוגוסט 1941, כשהמנהיגים הנאצים הבינו שכבר לא יוכלו לנצח במלחה. מכיוון שיהדות העולם נשאה באשמה בכישלון זה, מעתה ואילך תנהל גרמניה מלחמת נקם נגד כל היהודים הנתונים לשליטתה." [עמ' 131]. מרקס מביט גם על האופן בו "שיתפה" ההנהגה הנאצית את העם הגרמני בפשעים ובאלימות המחרידים. אחת הסיבות לכך היא למנוע מהעם לסגת מתמיכתו במלחמה ובהנהגה, כפי שקרה במלחמה הקודמת. לצורך כך: "כל גרמני וגרמני היה צריך לדעת על הטבח שביצעו גרמנים אחרים בשמו. לצורך מטרה זו הם ביצעו את רצח העם "לעיני הציבור כולו" ובה בעת התייחסו אליו כאל "סוד מדינה". [עמ' 136]. כך האלימות שרתמה את העם הגרמני ל"חזון", סרסה את המנהיגות, שיתקה את המתנגדים מבפנים והובילה בנוסף לרצח היהודים והעמים האחרים גם לטבח העם הגרמני עצמו עד הרגע האחרון. מרקס מנסה להסביר ולא רק לתאר את שהתרחש, והוא משתמש במחקרים וספרים ולא במקורות ראשוניים, ותוך כדי מסביר למה הוא מסכים או לא עם ההסברים של החוקרים האחרים. זה מקשה על הקריאה, אבל לא באנו להקל.


#ספר עוד ניסיון מעניין ומאתגר להסביר את האלימות שהפעילות גרמניה הנאצית. מחקר יסודי, היסטורי וסוציולוגי של חוקר מנוסה. מומלץ למי שרוצים לנסות להבין את המנגנון הרצחני של גרמניה הנאצית וגם ללמוד את סימני האזהרה של האלימות מצד המדינה.


לא נכפה זאת באלימות, אבל תקראו ותהיו נחמדים.


ויש גם שיר

הגדנה בנות אושויץ

בנות דכאו אמרנה:

ראיתן את אהבתי שלי ?

78 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Komentar


bottom of page