גבר בורח מפרידה
- בעז זלמנוביץ
- 7 בפבר׳ 2020
- זמן קריאה 2 דקות

גבר החווה פרידה קשה מאהובה יוצא למסע, חיפוש או בריחה נפשי, פילוסופי ופיזי. ב-12 פרקים ובמשך שנה של הימלטות מעצמו וחיפוש אחר העצמי, כתב אוריאל קון, המוציא לאור והעורך הראשי של תשע נשמות את 'לעשות מקום' (2020). אולי לכל אדם, כך על פי קון, יש את המחברות שכתב והן מוסתרות מאחורי הבגדים בארון או בארגז קרטון שעובר מדירה לדירה. אולם בשונה ממחברותיו המסודרות והעקביות של יונה אלון, שחלק קטן מכתיבתו הנפלאה של אלון שישב שנים בחדר הקריאה של הספרייה הלאומית נחשפה בעקבות הפרסום בתשע נשמות [כך להישאר לעולם], קון [או בן דמותו] בורח מהבית, מהמסגרת, מישראל, עושה מעשה בנימין ויוצא לשוטט [ולהפליג ולאהוב] לחפש מזור לנפשו הפגועה מהפרידה. בדרכים הוא מתבונן במרחבים ובפרטים, נלחם על מיטות שמש, שותה יינות ובירה [זהירות על הכבד], קורא ספרים, קורא אנשים ונשים, שומע מוזיקה ובניינים, ומנסה למחוק את 'הקודמת'.

כאשר קראתי את הספר לא יכולתי להתעלם מההשפעה, אולי הרבה, שיש לקון על הקריאה שלי בשלוש השנים האחרונות, מאז שייסד את 'תשע נשמות' ואולי גם מתקופת זיקית [שבה היה שותף עם שירה חפר המוציאה ספרים מצוינים ב'לוקוס']. אין לי היכרות אישית עם קון [חוץ מפייסבוק, התכתבויות קצרות ושלום שלום בשבוע הספר ואת כל הספרים שפרסם קניתי בתשע נשמות, אולי חוץ משניים שקיבלתי], אבל אני יכול לראות, וזו פרשנות שלי בלבד, דרך הספרים שבחר לפרסם ושקראתי את הדרכים שבהם הלך. למשל החזרה המתמדת והאובססיבית לאיי יון על מפרציהם, מסעדותיהם, האלכוהול [שמור על הכבד] ואנשיהם, הזכירה את 'האי' של סטופריץ' ואת המפלצת 'חאדולה' של פאפאדיאמנטיס. השיכונים הישראליים שמטריפים את דעתו של המספר, הנעים ומתנדנדים על עמודיהם וחודרים לחלומותיו וסיוטיו עושים את ההבניינים הישראליים, כמו אצל מריו לבררו ב'טרילוגיה לא-רצונית', בעלי רצונות משלהם, ודומה שהם בונים את עצמם. גם הכתיבה הארוטית של קון, למשל בפרק 'קארו בחוף', דומה ששואבת את המיניות הגרפית שלה מהכתיבה הארוטית הנשית הדרום אמריקנית [ספר התשוקות ומכתיבתו של ארקולה ליסרדי ב'שעה חופשית'. וגם השיטוט ברחובות ילדותו בבואנוס איירס ובמגירות משפחתו מתכתב [כך אומרים?] עם 'היו זמנים בארגנטינה' הנהדר של אנדרס נאומן. טוב, מספיק על אני והכותב.

תגובות