דוקטור, דוקטור, יש כאן גלגול נשמות

שער 'הדוקטור הרקליוס גלוס' של גי דה מופסאן

זו נובלה מצוינת על אדם המאמין באבולוציה של הנשמות, במעבר הנשמה של יצור חי כלשהו מגוף אחד לגוף אחר, ב'מטמפסיכוזה' Metempsychosis. נושא פילוסופי ואמוני כבד, שיש המוצאים את משקעיו בדתות רבות, ובזרמים פילוסופים מגוונים. ב'הדוקטור הרקליוס גלוס' (נהר ספרים, 2020 [תרגום אביבה ברק-הומי; אחרית דבר בהתבוננות פסיכואנליטית ענת רנן]), גי דה מופסאן משתמש במטמפסיכוזה בכדי לדון בשיגעון, בשונות, ובאובססיה. אבל אצל מופסאן כמו אצל מופסאן, אמן הסיפור הקצר, סיפור טירופו של הדוקטור הוא חד, ציני, משעשע ובעל רובדי ידע ומשמעות מרובים. מופסאן חולה עגבת שמת צעיר ובסבל, כתב המון. אני טעמתי את טעמו בספרון 'המתכון של רוז'ה' [עם עובד, 1997 [תרגום ואחרית דבר אביבה ברק]), ולכן כאשר ראובן מירן - נהר ספרים הציע לי לרכוש את הנובלה על הדוקטור וגלגוליו, עטתי על כך.

מבט לרקיע - צלם בעז זלמנוביץ [מרתף הספר]

גיבור הסיפור הדוקטור הרקליוס גלוס בן השבעים שירש את תואר הד"ר מאבותיו, ואין מפקפקים ברוחב ידיעתו, וחבריו הם הרקטור והדיקן והוא חי בגפו עם מנהלת הבית האגרסיבית, מחפש את האמת בסמטת היונים העתיקות. החיפוש אחר האור הפילוסופי בחנויות הספרים המשומשים והעתיקים והדיונים עם רעיו הם ציר הסיפור בתחילה. הרעים מתווכחים האם החיפוש "צריך להיות אקלקטי ואפיקוריאני. בחרו את מה שטוב, דחו את מה שרע. הפילוסופיה היא גן רחב ידיים המשתרע על פני כל כדור הארץ" [ע' 19], מכריז הדיקן. ואילו הרקטור טוען שהוא מאמין בעיכול: "אני בולע בלי הבחנה את כל האמונות, את כל הדוגמות, את כל מערכות המוסר, את כל האמונות התפלות, את כל ההיפותזות, את כל האשליות, כמו שבארוחות ערב טובה אני אוכל בהנאה זהה מרק, מנה ראשונה, צלי, ירקות, רפרפת וקינוח, ולאחר מכן אני משתרע פילוסופית במיטתי, בטוח כי העיכול הרגוע שלי יביא עליי שינה נעימה בלילה, חיים ובריאות למחרת היום" [עמ' 21]. הדוקטור מוצא את הארה במסמך קלף הנושא את השם "שמונה עשרה המטמפסיכוזות שלי, תולדות הקיומים שלי מאז שנת 184 של העידן הקרוי נוצרי", מכאן המדרון למטה חלקלק ופתלתל.

אל קצה האופק - צלם בעז זלמנוביץ [מרתף הספר]

הדוקטור שוקע במטמפסיכוזה ובלימודה, מוצא נשמת אדם בכל חי, לומד שמדובר באבולוציה של הנשמות העולה בשלבים על פי מעשיך בחייך עד נזר הבריאה הוא האדם, מאמץ את השלב הקרוב ביותר - קוף, מדמה שהקוף הוא גלגול שלו עצמו, נכנס לסחרור, וניסיונותיה של מנהלת המשק הנאמנה ושל רעיו נכשלים לסייע, שמועות פורחות, מבטים מלגלגים, אובדן קשר עם המציאות, ואשפוז בבית משוגעים שם הוא מגלה שהוא לא היחידי שמאמין בהיותו גלגול של כותב הקלף, ולמרות חזרה זמנית למציאות, החזרה לנידוי ולהרחקה בבית המשוגעים: "לפעמים, בשעות הלילה, כלב מייל ששוטט ליד החומות הקפיץ ממיטתם את הרקליוס ואת דאגובר: זה פיתוגרס הנאמן שחמק בדרך נס מנקמת אדונו, הלך בעקבותיו עד לסף מעונו החדש, מבקש שייפתחו לפניו דלתות הבית הזה, מקום שרק לבני אדם יש רשות להיכנס אליו" [עמ' 95]. הכל בציניות ובחמלה, סתירה שאמני הסיפור כדוגמת מופסאן יודעים לרקום. עוד עניין, הצמחונות. הדוקטור כמו פיתגורס שלימד מטמפסיכוזה והמליץ ​​על תזונה צמחונית, אולי כדי להימנע מהאפשרות לאכול כל אבות אבותיו שהיו עשויים להאכיל על ידו, הופך לצמחוני, ובסבל רב מוותר על השלווים הצלויים שהיה אוכל כל בוקר. בלי קשר למטמפסיכוזה, ולנשמות מתגלגלות, אני לא אוכל בשר כבר 35 שנים בערך, וללא סיבה אידאולוגית או עקרונית כל שהיא [במהלך שנותיי המרובות בצה"ל כשהיו שואלים אותי למה אני צמחוני, הייתי משיב שזה בגלל הפציפיזם], ולכן מצפוני אחרי קריאת הספר נקי מכך שאינני זולל מי מאבותיי וגם תורם בקטנה להקטנת סבל בעלי החיים.

#ספר נובלה על טירוף, נפש האדם, גלגוליה ושונות. לא רק לחובבי הסיפור הקצר הצרפתי. מומלץ ביותר. ותקנו מההוצאות לאור העצמאיות.

בוט או בלוף? מה זה חשוב, העיקר תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר

בליל סופה אני חולם עליה.

יחפה הולכת על החוף.

קוטפת את השמש, קוטפת את הירח.

את הפרחים שאי אפשר לקטוף.

אופליה הקטנה...

#ספר #מופסאן #נהרספרים #הדוקטורהרקליוסגלוס #מטמפסיכוזה