האיש המחרחר על הבוספורוס

שער 'מבוא לתולדות האימפריה העות'מאנית' של אהוד טולידאנו

הגורם אשר חותמו השפיע למשך התקופה הממושכת ביותר על מזרח הים התיכון ומעבר לכך זו האימפריה העות'מאנית. עובדה, אנחנו אוכלים בורקס. רק אל תגזימו עם שמן הטרנס המגיע עם הבצק, המלית והביצה הקשה. חוץ מהבורקס, כאשר אנחנו חושבים על השלטון העות'מאנים בארץ ישראל, אז למעט שהם לא תמיד היו נחמדים אלינו, הדימוי העיקרי הוא מינהל כושל ומושחת. גם הדימוי של "האיש החולה על הבוספורוס" כפי שכינו את טורקיה במאה ה-19 לא עושה חסד עם האימפריה שהקים בשנת 1300 לערך עות'מאן. מייסד שושלת סולטאנים, שראשיתה במדינה קטנה באסיה הקטנה וסופה באימפריה גדולה. 600 שנים פחות או יותר של שלטון זה לא משהו שניתן לזלזל בו. וכך גם השטח העצום שאליו הגיעה בשיאה הממלכה של הסולטאנים. בספר ממצה, בהיר ומעניין של ה'אוניסרסיטה משודרת' מציג אוהד טולידאנו את ה'מבוא לתולדות האימפריה העות'מאנית' (משרד הביטחון, 1985).

חציל ירוק יש דבר כזה - צלם בעז זלמנוביץ

טולידאנו איננו מתיימר להציג בספרון צנום וב-13 הרצאות קצרות את הכל אודות האימפריה וגלגוליה, אך באמצעות סקירה כרונולוגיה של עיקרי האירועים, הסולטאנים והווזירים הוא מסביר את 'העליות והמורדות' בגדולת האימפריה. אבל לא רק זאת, תוך כדי הוא משלב ומסביר מושגים מרכזיים הנדרשים להבנת המורכבות העות'מאנית. ראשיתה של האימפריה בלוחמי מצווה מוסלמיים 'גאזי' שריכז והנהיג עות'מאן. אחרי פרק המבוא בו מסביר טולידאנו את מורכבות המושג 'האימפריה העות'מאנית' וגלגוליו, וכן את המקורות למחקרה, הוא פונה לתיאור הכרונולוגי ולהשתלשלות השלטון ושיטת הירושה האכזרית שבה היו מחוסלים היורשים המתחרים. בפרק ו' מוסברת שיטת ה'תימאר', שיטת חלוקת הקרקעות אשר אפשרה לשלטון העות'מאני לאסוף מסים ולגייס כוחות בעת מלחמה. הדבר שונה, כך מוסבר, מהפדואליזם האירופאי בכך שלמחזיק התיאמר לא היו סמכויות שפיטה על תושבי הנחלה שהוקצתה לו בניגוד לפאודל. לא הייתה זו המצאה של העות'מאנים אבל הם אימצו אותה ושכללוה. באופן כללי התפיסה השלטונית-מדינית שהנחתה את הממסד העות'מאני נבעה משלוש מסורות תרבותיות עיקריות. בנוסף למסורת הגאזית היו אלה המסורת של הערבות המרכז-אסייתיות שעיקרה נאמנות לשלטון המשפחתי-שושלתי. נאמנות כערך ועיקרון מקודשים; והמסורת האיסלאמית שערכי הדת ומשפט שלה היו הבסיס נוסף שעליו נשען השלטון העות'מאני.

הסולטאן ג'רלד הראשון - צלם בעז זלמנוביץ

מוסד חשוב נוסף היו 'עבדי השער' או ה'יניצ'רים' העבדים הצבאיים. גם מוסד זה אימצו העות'מאנים מקודמים להם, במקרה זה מהממלוכים. מדובר בתחילה על גיוס והכשרת נערים לא מוסלמים לשירות הציבורי ובעיקר לשירות הצבאי. זאת גם על ידי איסלומם ועל ידי תהליך חניכה ממושך. מוסד זה היו חלק חשוב בשימור השושלת, עד חיסולו ברבע המאה ה-19. בכך עוסק פרק ז' ואילו הפרק שלאחריו עוסק במנגנון הביורוקרטי שלו נדרשה האימפריה ובעומדים בראשו הווזירים ואנשי הדת, וכיצד שולבו בו המרכיבים השונים ומה היו יחסי הגומלין בינם ובין הסולטאן. הרצאות בהמשך עוסקות בעליות, בשיאים ובשקיעות שאפיינו תקופות שונות בשלטון העות'מאני. הביטויים הללו כמובן משקפים פרספקטיבות שונות בזמן וביחס לעות'מאנים. דיון מעניין עוסק בגישה לרפורמות של המאות ה-18 וה-19. בתחילה הניסיונות לחזור ולהחיות את 'תור הזהב', בעיקר זה של סולימאן המפואר או 'הקנוני' (המחוקק). כלומר לנסות ולתקן את מה שהשתבש בדברים שהיו טובים פעם (פרק י'). גם אם זה הצליח בתחילה היה זה כנראה תיקון קוסמטי בלבד, ואיסטנבול נאלצה להתבונן מערבה אל אירופה המתעצמת ולהיפתח (פרק י"א). גם רפורמות אלה במחצית המאה ה-19 (שאפשרו את התפתחות ירושלים היהודית, ואת העלייה הראשונה) לא בלמו את הלחצים החיצוניים והפנימיים ומהפכת התורכים הצעירים ומלחמת העולם הראשונה הובילו לנפילת האימפריה (פרק י"ג).

#ספר סקירה בהירה ומעניינת על יישות שהשפיעה על המזרח התיכון ואולי גם משפיעה. מומלץ לחובבי ההיסטוריה בכלל ולמי שרוצים להבין את מה שקורה סביבנו כי למה שקרה ולאיך שקרה יש השפעה על ההווה.

סגר בחנוכה? זמן לקרוא ולהיות נחמדים.

ויש גם שיר

Well, I've been on the road

For a year or more

And I've done a lot of things

I never did before