מכיוון שג'רלד החתול החליט לנקוש או לגרד בחלון חדר השינה בסביבות חצות, ולהעיר אתנו, ומכיוון ששנתי נדדה משם עד השעות הקטנות של הלילה, חזרתי לקרוא ב'דברים נעלמים' של נועה גוטר שגיא (עם עובד, 2020). זה ספר שקבלתי לסקירה מההוצאה [זה היה גילוי נאות אני מקווה]. מתוך הרשימה שנשלחה אלי, החלטתי לבחור גם בו ביחד עם 'מכונות כמוני' ולנוסף שטרם סיימתי. מדוע בחרתי דווקא או גם בו? הסיבה האחת היא שראיתי רחשים חיוביים הקשורים אליו בקבוצות הפייסבוק העוסקות בספרים. הסיבה הנוספת היא החלטה שקבלתי לקרוא סופרות ישראליות מתחילות, אם זו המילה הנכונה. במהלך הגל הראשון והסגר התחלתי לממש החלטה זו באמצעות כמה ספרים שיצאו ב'לוקוס' - 'ימי מעשה'; '88'; ו-'זנב'. טוב, זה לא כל כך הרבה מהמבחר הקיים בשוק, ולפני שסולניט תנזוף בי בחרתי כאמור את ספרה של גוטר שגיא.
זהו סיפור בשלוש מערכות המבוסס בראשיתו על מקרה שהמחברת שמעה עליו לפני 20 שנים, אבל כל השאר הוא בדיון. המערכה הראשונה מסופרת על ידי מיכה או מזווית מבטו. מיכה גרוש פושט רגל שהבדידות מקיפה אותו נחטף על ידי קובי בערב שישי באמצע הצומת: "אלוהים אדירים, הוא חושב, הנה הסוף שלי בא. ככה סתם, ערב שבת וחוטף אותי איזה מניאק, ירצח אותי בדרך. אלוהים אדירים. איזה פחד". ביחד הם יוצאים למסע שסופו טרגי, אבל מהפך את מיכה ומחבר אותו לרגשות וגם למשפחתו של קובי. המערכה השנייה מסופרת מזוויתה של אביבה אחותו של קובי, ובה מתוארת המשפחה מורכבת והמתוסבכת שלהם. מערכה זו מתרחשת בימים הראשונים אחרי החטיפה והמסע המחבר של מיכה וקובי. כאן אני מתקשה לפרט על מנת לא לשבש את הקריאה, אבל המערכה השלישית מוצגת בזוויתה של מירב בתו של מיכה והיא מתארת את השנה שלאחר מכן. גם היא מנסה לפענח את 'המשפחה' שלה ואת המשפחה שהשתרגה יחד אתם ואת ההשלכות האישיות והמשפחתיות.
Comments