אני ממשיך לעסוק במלחמת יום הכיפורים על-פי ההנחיה של הבוס, ולכן החלטתי להרחיב את הידיעה ואת היריעה באמצעות קריאה בעוד ספרים ומאמרים שלא קראתי [חלק ממה שקראתי אודות החזית הדרומית מפורט כאן]. מכיוון שיש כל כך הרבה, בקשתי לבחון את התבוננות מהצד השני. הרי גם לאויב זכות הצבעה. השימוש במקורות מצריים בספרו של עודד מגידו על קרבות 'חמוטל' ו'מכשיר' הוא שהפנה את תשומת לבי לעניין. לבושתי אני לא קורא ערבית [עניין שהוא תקלה בקרב אנשי הצבא בכלל, ואנשי המודיעין בפרט (מעניין. האם זעירא, שלו ובנדמן קראו ערבית? מי יודע?)], ולכן נאלץ להסתמך על מחקרים בעברית על כך או בספרים שתורגמו לעברית - למשל ספרו של שזאלי הרמטכ"ל המצרי במלחמה או חיי של סאדאת. קראתי מזמן את ספרו של דני אשר - לשבור את הקונספציה, ולכן פניתי בתחילה לקרוא את שמואל בר - 'מלחמת יום הכיפורים בעיני הערבים' (סדרת "מרכז כובד", מערכות, 1986).
הספר, כמו ספרים דומים בסדרת "מרכז הכובד", הוא מחקר אקדמאי בתחום הביטחוני-צבאי [אחזור לעניין זה עוד מעט]. הוא מבוסס על עבודת המוסמך של בר והוא בוחן את הכתיבה היסטורית, האישית והפובליציסטית המנתחת את מלחמת יום הכיפורים בהיבטים המדיניים, הצבאיים ברמות השונות, ובהשפעה החברתית שלה. בעיקר עוסק הספר בתיאור ובהערכה של גרסת הממסד המצרי אודות המלחמה - מטרתה, תכנונה, ההכנות לקראתה, אופן ניהולה ולקחיה. למרות, ואולי בגלל, שמלחמת יום הכיפורים נתפסה בעיני העולם בכלל, ובעיני המצרים כאירוע ששינה את מהלך ההיסטוריה - נטילת היוזמה מידי ישראל, שבירת ההגמוניה הצבאית הישראלית וגם שבירת התדמית של הבלתי מנוצחות העליונות הישראלית - הסתערו הגורמים השונים במצרים [בתוך הממסד ומחוצה לו] ובעולם הערבי על תודעת המלחמה. בר מציג את הגישות השונות ובוחן אותן בעין ביקורתיות ומתוך המגבלות של המחקר שלו עצמו שהוא מודע להן.
אני חוזר עכשיו לוויכוח נישתי קצרצר שניהלתי עם 'מערכות' בפייסבוק לפני יום או שניים בעניין תפקיד הוצאת 'מערכות'. הוויכוח בשלוש תגובות, נוצר בעקבות סקירה של אפרים לפיד על ספרו של אוהד עילם שפורסם על ידי הוצאת 'מערכות'. הסקירה הועלתה על הקיר של 'מערכות', ואני כתבתי שאני חושב אחרת, וגם הוספתי ש'מערכות' מייצג את צה"ל [ובציניות הוספתי שלא כמו גלי צה"ל]. תגובת 'מערכות' הייתה:
"לא ברורה ההערה של "מייצגים את צה"ל"- "מערכות" נועד בין היתר לעודד את השיח בין מפקדים בסוגיות שונות. במסגרת זו יש ל"מערכות" "חופש אקדמי" שיאפשר שיח פתוח והעמדות המובאות בכתב העת ובספרים אינם בהכרח מבטאים את העמדה הרשמית של צה"ל, שלא לומר- ההפך.. גלי צה"ל שהזכרת נהנים מחופש עתונות, כך שהחופש שיש ל"מערכות" בהבאת הנושאים ועידוד השיח ממחיש דווקא את הדמיון בין פעילות שני הגופים בהיבט של החופש המערכתי שיש להם."
אני חושב וכך הגבתי:
"חופש אקדמאי" איננו מתייחס לרמה האקדמאית של הספר שצריכה להישמר גבוהה, אלא לחופש הדעה [שזה בסדר]. אבל מערכות זו לא עיתונות, יש לכם מגבלת תקציב וספרים, ואתם אמורים להוות כלי [כן, כלי] בשביל צה"ל ולא בשביל הציבור הרחב, כמה שזה ישמע מוזר."
Comments