המרגלים המסתערבים וגם הגנן

שער 'מסתערבים' של מתי פרידמן

ספרו של מתי פרידמן [האיש שהביא לנו את סיפורו של מוצב דלעת] 'מסתערבים - אגדה ישראלית' (דביר, 2020 [תרגם אמיר צוקרמן {אגב מעניין שזה ספר נוסף של עיתונאים ישראליים הכותבים באנגלית ומתורגמים לעברית - הקודם הוא 'קוד אריזונה' של יעקב כץ}]) על ראשית הריגול הישראלי בכלל ובמדינות ערב בפרט הוא מעניין מאוד, אך גם בעייתי לטעמי בסגנונו ובשיטת ההגשה. אבל נתחיל במה עוסק הספר. פרידמן מביא את סיפורם של אנשי המחלקה הערבית של הפלמ"ח, בעיקר את סיפורם של אלה שהוחדרו ללבנון במהלך מלחמת העצמאות. המחלקה הוקמה בתחילה במסגרת ההיערכות לפלישה הגרמנית [בין שאר ההכנות - מצודה על הכרמל והמחלקה הגרמנית]. במהלך השנים עסקו קומץ אנשיה בהכשרה ובאימונים, בהשתלבות בערים המעורבות, ובהמשך התבססות או ניסיונות התבססות במדינות ערב. כאמור ספרו של פרידמן מתמקד ברביעיה שפעלה בבירות עד 1950 - חבקוק כהן, יעקובה כהן, גמליאל כהן, יצחק ששון.

הזמן עצר מלכת - צלם בעז זלמנוביץ

הספרים המוקדמים והיותר רשמיים כדוגמת 'המסתערבים של הפלמ"ח' שכתב צביקה דרור (משרד הביטחון, 1986) וספרו של יעקב מרקובצקי על 'היחידות היבשתיות המיוחדות של הפלמ"ח' (משרד הביטחון, 1989) עוסקים גם הם ברעיון הריגול והחדירה לשטח האויב בפלמ"ח ואצל דרור גם בראשיתו של צה"ל [ אולי גם אצל יואב גלבר ב'שורשי החבצלת']. אז מה מחדש פרידמן? הוא הוסיף אמנם דברים רבים ששמע משיחות שקיים יצחק ששון, וגם מתמלילי ראיונות שנערכו עם גמליאל ויעקובה שאולי לא היו בידי דרור [לא התעמקתי עד כדי כך], וגם הסתמך על מחקרים וספרים קודמים, אבל דומה שתרומתו היא יותר בסגנון העיתונאי היותר חופשי, המביא גם את הכותב עצמו לסיפור [למי שזה מתאים] וגם יחס אישי לגיבוריו והתבוננות בתחושותיהם. כרגיל בכתיבה מסוג זה מרחיב פרידמן את המבט לרוחב האירועים וגם כאלה שלא ממש קשורים, וכך גם עושה שימוש מרחיב בציר הזמן.

שרוליק בן 10 - צלם בעז זלמנוביץ

עוד מנסה פרידמן להציב מבט שונה. המסתערבים היו שונים מ'הצבר' האופייני של אותה תקופה וגם ממוצא שונה ממרבית הישוב ומאנשי הפלמ"ח. כאן פרידמן רואה עניין חשוב, למשל (עמ' 184): "בסיפור המקובל על ישראל, אנשים כמו ארבעת המרגלים שלנו באו מהעולם המוסלמי והצטרפו לסיפור של יהודי אירופה. אבל את מה שקרה במציאות ניתן לתאר גם באופן הפוך. השארית של יהדות אירופה הגיעה לעולם המוסלמי והצטרפה ליהודים שחיו בו תמיד [...] אבל הפלמ"ח מסביר רק מעט על ישראל כיום. המחלקה הערבית מסבירה הרבה. הזהויות הסבוכות והמורכבות של המסתערבים, הסיפורים שלהם המסווים סיפורים אחרים - זהו חלון אל הזהות הסבוכה של הארץ הזאת, ואל הסיפורים שמתחת לסיפורים שהיא מספרת לעצמה". לטעמי, ההסברים הסוציולוגים, החברתיים, והתרבותיים של פרידמן הם הנקודה החלשה בספר, אבל פרידמן יודע לספר סיפור וניתן ללמוד ממנו רבות על האנשים המופלאים הללו.

#ספר על אנשים שהיו חלק מהסביבה וסכנו חייהם במשימות ריגול. מבט נוסף על המחלקה הערבית והמסתערבים. מומלץ לחובבי הסוגה וההיסטוריה שלנו.

שער 'הגנן' שכתב יורם גורן

כבונוס אני מביא סקירה שפרסמתי בפייסבוק ביולי 2017 על 'הגנן' סיפורו של יעקובה כהן שכתב יורם גורן:

יש אנשים, חיילים אלמונים, שאנחנו לא יודעים כמה אנחנו חייבים להם. יעקובה כהן היה אחד מהם. מראשי המסתערבים, המרגלים, אנשי הסוד, אנשי הביטחון, אנשי הענווה והצניעות. משפחת כהן, ירושלמית, דתית, עולי פרס. יעקובה שמוחו קודח, ותעלוליו לא פסקו גם שחטף הצלפות לרוב, עבר להתיישבות, תנועת נוער, קיבוץ, פלמ"ח, הקמת מערך המודיעין בארצות ערב, ריגול וחבלה. יורם גורן חבר קיבוץ ניר-עוז [אני במקור משם] היה נשוי לאחותו של יעקובה - פנינה. במסגרת סדנת כתיבה החל לכתוב את זיכרונותיו של יעקובה שנפטר ב-2003, כפי שרשם מפיו. למרבה הצער יורם נהרג בתאונת דרכים ב-2014. המשפחה החליטה להוציא את הספר לזכרם של שניהם. 'הגנן' מאת יורם גורן (גבטה, 2017) הוא סיפורו המרתק של יעקובה שבין ריגול לחיים באחת ממדינות ערב חזר לנוי ולמשתלה בקיבוץ אלונים.

#ספר זיכרונות של גיבור. מומלץ לא רק למי שמתעניין בגיבורים שפועלים מאחרי הקווים, נועזים, מאלתרים, מקריבים ונשארים בצללים.

אחרי שני ספרים כאלה, מה שנשאר זה לשטוף ידיים ולהיות נחמדים.

ויש גם שיר, שנהיה חזקים

#ספר #מסתערבים #הגנן #מרגלים #המחלקה_הערבית #פרידמן #גורן #כהן #מודיעין #ישראל