הסוד האיטלקי

שער 'אנדריאה' של מרדכי בר-און

בהתחלה, בכמה עמודים הראשונים, אני מודה, התקשתי להתחבר לסיפור. נשמע היה כמו סיפורי התבגרות של טרום המדינה שכבר קראנו אותם אצל בנימין תמוז למשל, או חנוך ברטוב ואחרים שכתבו נפלא, אבל זה לא ארכאי מעט? והנה מרדכי בר-און, יליד 1928, איש גבעתי במלחמת העצמאות, ראש ענף היסטוריה, רל"ש משה דיין הרמטכ"ל, קצין חינוך ראשי, אל"ם במיל' וד"ר ביחסים בין-לאומיים שכתב מאמרים וספרים רבים כותב רומן חניכה, האם זה יכול לעניין? גם בבמת הפרסום מסקרנת. אמנם הוצאת 'תשע נשמות' היא אחת ההוצאות לאור העצמאיות החביבות עלי, קניתי את כל הספרים שהוציאה עד היום, אבל הספר 'אנדריאה' (2020) איננו תואם את פרופיל הספרים שבקטלוג שלה. עד כה מתוך 72 ספרי ההוצאה, רק שנים וחצי היו של מחברים ישראלים. האחד, ספרו המסקרן של המו"ל אוריאל קון - 'לעשות מקום'; השני, ספרו הנפלא של יונה אלון - 'כך להישאר לעולם'; והחצי - מאמר של מרדכי בר-און העונה למניפסט של אומברטו אקו - 'הפשיזם הנצחי'. אז מה פתאום? לא התעצלתי ושאלתי את אוריאל על הסיבה. לא נחשוף פרטים, אבל ממה שאני מבין, היכרות קודמת עם בר-און בן 92, קסמו של האיש וקריאת הטיוטה הראשונית הם שהביאו לכך ש'אנדריאה' נכנס לקטלוג ומצוין שכך.

העתקה - צלם בעז זלמנוץ

הסיפור עוסק בפתרון חידה ששואל את עצמו כבר 30 שנים יואב גרא, והוא נפתח במילנו במחצית שנות ה-70 אך חוזר לתקופת מלחמת העולם השנייה במושבה עין הקורא-ראשון לציון. יואב מנהל בסוכנות הציונית נמצא במסע הרצאות ופגישות ורואה גלריה ששמה 'אנדריאה סבסטיו'. האם זה הקצין השבוי מצבא איטליה והצייר שהשפיע עליו והותיר חלל בנפשו? עיקר העלילה מתרחשת בשבילי המושבה, בגימנסיה, על רקע הגבעות שהיום כבר אינן ברובן, והפרדסים שהפכו רחובות וצלילי המשאבות שנדמו. בשלהי מלחמת העולם השנייה, יואב שחיי רק עם אמו הגיורת לאחר שאביו עזב לאישה אחרת ואחיו הבוגר משרת בבריגדה היהודית הוא תלמיד הכיתות הבוגרות המתעניין באמנות ובהיסטוריה, פעיל בתנועת השומר הצעיר, ומתחבט בייסורי התבגרות והמיניות. מפגש בתערוכה מחבר בין יואב לאנדריאה שדומה שהאמנות היא שפתם המשותפת, אבל לא רק. אמו של יואב גם היא שמחה עם המפגש עם הקצין האיטלקי ועל הניחוח האירופאי שהוא מביא איתו. בנוסף לאנדריאה אשר משבש את היציבות המעורערת של המשפחה המצומצמת, מתפרצת לעלילה ולחייו של יואב, ניצה. זו המבוגרת רק בשנתיים מיואב, אבל חייה מחוץ לכללים המוכרים לו. יואב מתאהב, מתקשה להתמקד בחייו, ומגלה שהאהבה איננה רק חלום בהקיץ אלא גם קנאה ולייסורים: "האהבה אינה האושר שאנשים מקווים ממנה," חזר ואמר לעצמו, "היא מקור כל הייסורים." אלה מקורם ביחסים הנוצרים בין אנדריאה וניצה. המלחמה תמה, הקצין האיטלקי שב לארצו ולאשתו, ניצה גם היא נעלמת, יואב מצטרף להגנה והחיים ממשיכים. אבל שלט הגלריה מחזיר את הזיכרונות ואת השאלות שנותרו ליואב באשר ליחסי המשולש יואב-אנדריאה-ניצה והוא יוצא לחקור.

ג'וב יוסף - צלם בעז זלמנוביץ

מבלי לגלות את הסודות, ניתן לומר שהסוף שכתב בר-און משנה את ההבנה מה הוא הכוח המניע של העלילה ושל חייו של יואב, ומחייב לחשוב שוב על תפקידי הדמויות. כאמור, 'אנדריאה' הוא סיפור חניכה, הכולל, אולי, היבטים אוטוביוגרפיים של בר-און. ניתן ללמוד ממנו על רוח התקופה, על האידיאולוגיה, על החיפוש אחר ההומניזם ואחר ההומניות וזאת על רקע הסערה ושדות הקטל הרחוקים-קרובים. בר-און מתאר תקופה שכאשר רצו לדמות מכאובי אהבה וקנאה ידעו להשוות זאת ל'ייסורי ורתר הצעיר'. תקופה שיש שהקדישו חלק רב מכספם המועט בקניית ספרים ואמנות. בר-און כותב בבהירות ומתאר בפשטות גם את הסביבה, את האנשים, את הדמויות וגם את הרגשות והתחושות של יואב ובכך חושף בפנינו את הבעיות, הדילמות והעניינים שהעסיקו את בני התקופה. הספר איננו מניפסט או פלקטי, להיפך. אבל מתוך הבנה של הרוח האנושית שעליה כתב בר-און במקום אחר: "למדו להביט, להתבונן על סביבותיכם במבט עצמאי, לא לוותר על הביקורת, לבנות חברה מבוססת על ידע ותרבות", ניתן ללמוד על מורשתו: נטילת חלק במאמצי הקמת המדינה והציונות ביחד עם חתירה לכבוד הדדי וקבלת האחר, תרבות, השכלה, היסטוריה וחילוניות.

#ספר בהיר, חשוף והכתוב בפשטות [שזה ניגוד לפשטנות] על אהבה, על זיכרונות, על נעורים, ועל תקופה שהייתה, על זיכרונות עבר ועל התחדשות. מומלץ.

נו מה ייסגר היום? אל תקראו חדשות, קראו ספרים ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר

אדם בתוך עצמו הוא גר

בתוך עצמו הוא גר.

או באיזו עיר סוערת

או באיזה כפר

#בראון #אנדריאה #תשענשמות