לא עושה הנחות לעצמו ולאחרים

שער 'ביד אחת' של שלמה אליה

בחודשים האחרונים, אולי כבר יותר משנה וחצי, שזה כבר הרבה חודשים, אני עוסק במבצע "ליטני". אותו מבצע שכמעט שכחנו אותו ממארס 1978. כבר דברתי על המחקר בכנס של המחלקה להיסטוריה ואודות המקורות שניתן להשתמש בהם במחקר מסוג זה. אחת הדילמות היא מה התועלת שיש בראיונות עם מפקדים וקציני מטה בדרגות השונות שהשתתפו במבצע. פעמים רבות המרואיינים מתקשים לזכור, וכמעט תמיד אני יודע יותר מהם מה קרה ומתי לפני 43 שנים. הם כבר מזמן לא קראו את יומני המבצעים, המסמכים והתחקירים שנעשו בסמוך לקרבות. אז מה הטעם? בהקשרו של המחקר הטעמים שאני מוצא הם ברמזים, בהרהורים וערעורים שהמתוחקרים מעלים, אותם אני הולך לחפש במקורות הארכיוניים. אבל מבחינתי כאחד שמתעניין בהיסטוריה הצבאית שלנו, יוצא לי להיפגש באמצעות "תירוץ" טוב ורשמי עם חלקו של הדור שהטביע את חותמו על המעשה הצבאי בעיקר ממחצית שנות ה-60 עד מחצית שנות ה-80 ואף צפונה מכך. בנוסף לכך כאשר אני מוצא ספר שיש בו אזכור ולו במשפט של המבצע, שלא לדבר על ספר של אחד מהמפקדים שהשתתפו, אני מיד קונה וקורא או שכבר קניתי מזמן ואז חוזר לקטע הרלוונטי.

ירוק על ירוק - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה 2021)

השבוע ראיתי בשוגג בחנות הספרים בדרך לרכבת את ספרו של שלמה אליה שגם אותו ראיינתי - 'ביד אחת - אתגריו של קצין מודיעין' (אפי מלצר, 2018) וכאמור קניתי, קראתי ואני רץ לספר לחברה. זו זווית מעניינת על מלחמות ישראל ממחצית שנות ה-60 עת התגייס אליה לנח"ל עד שלהי שנות ה-80 עת שימש כמפקד יק"ל. זה סיפור מעניין ואליה מתחיל אותו, בדומה לרבים אחרים, בבית אבא. אליה עלה עם משפחתו מחלב בסוריה בשנת 1945, אבל מתחיל את הסיפור במסעותיו של אביו מעיראק לאלכסנדריה לניו-יורק לבגדד לחלב ומשם לשכונת התקווה. מסעות אלה יצקו על פי אליה את המסד שעליו עמדו מעשיו, התנהגותו ומסריו של אביו והם השפיעו על חייו. בכלל, אליה מציין בכבוד ובהערכה את המחנכים שהשפיעו על חייו ועיצבו את אישיותו בבתי הספר, בתנועת הנוער, בקיבוץ כשהיה בחברת נוער ובצבא, ומפרט ממה וכיצד הושפע מהם. בקורס הקצינים איבד אליה את ידו מפיצוץ רימון ומכאן שמו של הספר. במהלך החלמתו הוא מקבל הצעה להישאר בצבא, לומד באוניברסיטה ומשמש כמפקד יחידת המשתלמים באכ"א, וכך הוא עובר את מלחמת ששת הימים. לאחריה הוא עובר למערך המודיעין, ולאחר ניסיון קצר וכושל במחלקת המחקר הוא עובר לשדה ושם מוצא את מקומו ומתקדם במהירות בתפקידי מודיעין השדה, כאשר פסגת העשייה שלו כפי שהיא מובנת מהספר היא במלחמת יום הכיפורים כקמ"ן חטיבה 205 בפיקוד של יוסי פלד.

אופנה - צלם בעז זלמנוביץ (כפר סבא 2021)

אין ספק שמבחן המלחמה הוא המבחן העליון של המפקד וגם של קציני המטה שלו. אליה מסביר את תפקידו של הקמ"ן, ויחסיו עם המפקד: "ידעתי כי לא היינו אפילו בתחילתה של ההתחלה. הייתי טרוד בנסיונות לקרוא את תמונת הקרב של הסורים, לאסוף נתונים במהירות המרבית, לעבד אותם בראשי באופן המיטבי ולספקם ליוסי, כדי שיסייעו בידו בתכנון מושכל של המשך הקרבות. זו הייתה התורה על רגל אחת. תהליך עיבוד המודיעין תוך כדי קרב עשוי להישמע פשוט, אולם הוא לא כזה כלל ועיקר, בראש ובראשונה מכיוון שקצין המודיעין בקרב הוא קודם כל לוחם. בין התייעצות אחת לאחרת עם מפקד החטיבה, אתה נמצא עדיין בעיצומו של קרב קשה לחיים ולמוות. אתה פוחד, עוקב, עייף, רעב וצמא. אתה חייל." [עמ' 113]. בקורותיו במלחמת יום הכיפורים מתאר אליה בפירוט יחסי את קרבות הבלימה והתקפת הנגד של אוגדה 146 בהנהגת מוסה פלד ואת ההבקעה לסוריה והקרבות כנגד העיראקים במובלעת תחת אוגדה 210 של דן לנר [לצערי אני לא יכול להמליץ על הביוגרפיה שפורסמה על לנר]. שוב, העניין היא זווית הראיה של הקמ"ן והניסיונות להשיג מידע ולעבדו, ובכלל זה הפעלת כוחות סיור ותצפיות. לאחר המלחמה מתקדם אליה במהירות, משמש כקמ"ן אוגדה 36 תחת רפול וינוש, וב-1978 הוא כבר קמ"ן פיקוד הצפון ובכלל זה במבצע ליטני. הזכרתי את המפקדים, ואליה מתאר בחום את אלה שהשפיעו עליו לטובה למרות מורכבותם האישיותית, ולא חוסך שבטו מאלה שפגעו בו וגם במדינה להבנתו. כדוגמת יהושע שגיא שהיה ראש אמ"ן במלחמת לבנון הראשונה ופואד שהיה מתאם הפעולות בשטחים כאשר אליה היה ראש המנהל האזרחי באיו"ש. משם אף נאלץ אליה להתפטר לאחר שהואשם ונשפט על התנהגות בלתי הולמת וחריגה מסמכות. ניתן ללמוד מדרכו של אליה שככול שעולים למעלה, כך הפוליטיקה הארגונית והאישית דומיננטית יותר. גם למי שרוצה ללמוד את הגישה ללבנון ממחצית שנות ה-70 בדרך ל-1982 יש מה להתעניין בספר, שכן אליה היה שם.

#ספר של סיפור חיים של איש מודיעין מחלב ללבנון דרך מלחמת יום הכיפורים. אליה לא עושה הנחות לעצמו ולאחרים. לחובבי היסטוריה הצבאית והמודיעינית של צה"ל.

אופס, הקורונה שלנו חזרה. הפעילו שיקול דעת, על תצטופפו ועטו מסיכה. בכל מקרה קראו והיו נחמדים.

ויש גם שיר

#ספר #אוטביוגרפיה #אליה #ביד_אחת #אפי_מלצר #מודיעין