למה אתה עצוב?

שער 'ים סוף, הים עצוב' של חגי ארליך (רסלינג, 2021)

יש כמה דרכים להתבונן במרחב מסוים ובהיסטוריה שלו. לא שאני מבין גדול וידען מעמיק, למרות שקראתי כמה ספרים בעניין. אבל יש לדוגמה את אסכולת ה'אנאל' שטוענת כי אין לבחון אירוע היסטורי בודד ספציפי כעומד בפני עצמו. יש להתבונן באירוע במסגרת רחבה יותר בעלת טווחי זמנים שונים, המאפשרת להבין התהליכים ארוכי הטווח אשר הובילו לאירוע ואת מקומו ברצף. רק הבנתם של אירועים בתוך מסגרת הזמן והמרחב תאפשר הבנה שלמה של השתלשלות האירועים בפועל. חגי ארליך פרופסור אמריטוס להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה כותב בהקדמה לספרו 'ים סוף, הים העצוב' (רסלינג, 2021): "ים סוף, הים העצוב" הוא ניסיון ללמוד מחדש ולתמצת את ההיסטוריה הארוכה של פינת עולם רבת־פנים, מרתקת וחשובה. ים סוף היה ונשאר ים חסר מנוחה, בלתי ידידותי כלפי העמים שלחופיו, לפרקים אכזר כלפי אלה השטים בו. מימי קדם חצו אותו לרוחבו יותר פליטים מאשר תיירים." [עמ' 7]. וארליך לוקח אתנו למסע מרתק על פני מים סוערים ללא גשר משני צדי הים ומחוצה לו במבט פרספקטיבי של מאות רבות של שנים, כאשר נקודת הסיום של המסע היא 1975, נאמנה לגישתו ההיסטוריוגרפית: "אנו נמנעים מלדון כראוי בתולדות ים סוף מאז פתיחתו מחדש ב-1975 [פתיחת תעלת סואץ מחדש] ועד עתה: תקצר היריעה ותקצר הפרספקטיבה." [עמ' 170].

ארוחת ערב - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה 2021)

ים סוּף, המכונה גם הים האדום, הוא ים בין-יבשתי המהווה שלוחה של האוקיינוס ההודי. מאז המאה ה-19 הוא מחובר באופן מלאכותי לים התיכון באמצעות תעלת סואץ, ולחופיו שוכנות כיום ג'יבוטי, אריתריאה, סודאן, מצרים, ישראל, ירדן, ערב הסעודית ותימן. אולם אדוות מרחביו מרחיקות משם ומשפיעות ומושפעות ממעצמות הים התיכון, מהמאבק על מקורות הסחר במזרח הרחוק, ומאבק הבין גושי בימי המלחמה הקרה, וממקורות נוספים שונים ומגוונים. זה מסע שמתחיל בפליטים החוצים את ים סוף במציאות או באגדה, נמלטים מעבדות במצרים והופכים לעם הישראלי, נמשך בפליטים הנוצרים הנמלטים לאתיופיה, וב'ההג'רה הראשונה' של חסידי מוחמד לאתיופיה. זו גם דוגמה מתמשכת ליחסי השנאה-כבוד בין שני צדי הים: "למוסלמים מסורת כפולה: מצד אחד נותר המסר שאתיופיה היא ארץ צדק למרות נצרותה, כי בשל חסד הנג'אשי ציווה הנביא שלא לאסור עליה מלחמת קודש: "עזבו את האתיופים כל עוד עוזבים הם אתכם". מצד אחר סופר שלימים התאסלם המלך האתיופי הצדיק בעצמו," [עמ' 41]. הנה בסיס היסטורי למי שרוצה לבחון את מערכת היחסים הממושכת בין אתיופיה הנוצרית וסביבתה המוסלמית משני צדי הים. הים הקשה הוא גם הסבר להסתגרותה של אתיופיה במבצר ההרים, ולמלחמות אריתריאה במאה ומחצה האחרונות [עמ' 130 ואילך].

אמנות רחוב - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה 2021)

אם נלך כארבע מאות-חמש מאות שנים לאחור, הים ראה את מאבקי הכוח של העות'מאנים, הממלוכים והפורטוגלים החותרים להגמוניה בנתיבי הסחר למזרח. ים סוף אמנם הוא שלוחה של האוקיינוס ההודי ומהווה ספח טורדני או שארית למי שלא זכה בבכורה, אבל ממנו גם מפליגים הציים הנואשים של העות'מאנים הבנויים לים הסגור - הים התיכון - להילחם ביורדי הים של האוקיינוס האטלנטי הפורטוגזים. למשל בקרב דיו ב-1509 שבו הביסו הפורטוגלים את המוסלמים, ואשר קבע את הגמוניה האירופאית על הים הערבי ועל האוקיינוס ההודי עד מלחמת העולם השנייה. במקרה זה ים סוף הוא צינור או ציר למאבק העיקרי. המהלך שהשפיע על ים סוף יותר מכל היא כריית תעלת סואץ ופתיחתה ב-1869 לאחר עבודה של עשר שנים. התעלה היא חלק מהמאבק האירופאי על ההגמוניה העולמית, אולם לפתיחתה השפעות רחבות וארוכות טווח ובכלל זה אקולוגיות וביולוגיות. בהקשר ההיסטורי-מדיני, התעלה שינתה את מעמדה של מצרים ואת מאבקה של זו בזירת ים סוף. נאצר היה כנראה הדומיננטי ביותר, כאשר בתקופתו ניהלה מצרים את מלחמות ים סוף עם ישראל [וגם עם צרפת ובריטניה] ב-1956 וב-1967-1970, אך גם באריתריאה ובקצה הדרומי של הים בתימן [עמ' 153-139]. אלה חלק מהנושאים שארליך פורס בפני הקורא בהפלגה בים: "ים סוף היה אומנם גם גשר בין תרבויות, נתיב לסחורות חיוניות (אפילו קפה!). הוא היה נתיב למאמינים בדרכם לקדושיהם, אתגר לפליטים שחצוהו ויצרו קהילות חדשות. הוא היה בתקופות מסוימות אפילו חלק מ"דרך המשי הימית" שחיברה חלקי עולם. אבל יותר מכך, ולאורך תקופות ארוכות יותר, היה ים סוף חיץ בין יבשות, אכזרי לשטים בו, עטוף מדבריות, ללא כל מקור מים חיים. הכותרות הראשיות בתולדותיו, כפי שסקרנו, היו של מלחמות." [עמ' 170-169].

#ספר על מרחב ייחודי בפרספקטיבה רחבה, על השפעת הים וחופיו על דתות, על אימפריות, על מלחמות, ועל סחר עולמי ולא רק. קריאה היסטורית מלמדת ומענגת. מומלץ לא רק לאסטרטגיים ימיים, אלא לכל מי שרוצה להבין לעומק את הקורה במרחב שמדרומה לנו או הרוצה לקרוא היסטוריה רחבת יריעה.

בכל מקרה תקנו ספרים לקראת הסגר הבא, תקראו אותם ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר

ניע ניע. הספינה קרובה.

דרך זכרונות שטה ועולה.

יש מי שהולך ולא יחזור,

יש הנודדים בין חושך לאור.

#ספר #ארליך #ים_סוף #היסטוריה #רסלינג #ישראל #מצרים #אתיופיה #מלחמה